רָאגַ׳ה-יוגה

רָאגַ׳ה-יוגה היא הדרך הלומדת ובוחנת את ההכרה.
היוגה-סוטרה של פטנג'אלי פותחת בהגדרת היוגה באופן הבא:

יוֹגַשׁ צִי׳טְטַה-ורִּיטְטִי-נִירוֹדְהַהַּ

"יוגה היא הפסקת הפעילות המנטלית"
(יוֹגַה-סוּֿטְרַה, 1.2)

דרך יוגית זו מלמדת אותנו להתעלות מעל להכרה, על כל המושגים והרעיונות המוקדמים שלה לגבינו, ולגלות את זהותינו האמיתית, מעבר לכל המסקנות השכליות המוגבלות. זוהי דרך שמובילה אותנו ממה שאנחנו מאמינים שאנחנו, למה שאנחנו באמת.

תיאוריות שונות ניסו להסביר את מקור המונח רָאגַ׳ה-יוגה. על פי תיאוריה אחת, נתיב זה קיבל את שמו מכיוון שההכרה נחשבת למלך – רָאגַ׳ה בסנסקריט, השולט על כל תפקודי הגוף. זה מצוין גם בהַתְּהַ-יוֹגַה-פְּרַדִיֿפִּיקָא (4.29):

אִינְדְרִייָאנָּאםּ מַנוֹ נָאתְהו
מַנוֹ נָאתְהַס טוּ מָארוּטַהַּ
מָארוּטַסְיַה לַיוֹ נָאטַהַּ
סַה לַיוֹ נָאדַם אָשְׁרִיטַהַּ

"ההכרה היא מלך כל החושים, הנשימה היא אדון ההכרה, כליון (לַיַה) הוא אדון הנשימה, והכליון תלוי בצליל הפנימי (נָאדַה).

(הַתְּהַה-יוֹגַה-פְּרַדִיֿפִּיקָא, 4.29)

אפשר גם לומר שהמונח רָאגַ׳ה-יוגה רומז על שיטה ההופכת אותנו מעבדי ההכרה לאדונים של עצמנו. אנו חיים כמשרתים של ההכרה שלנו, מספקים את דרישותיה ללא הרף. רָאגַ׳ה-יוגה מובילה אותנו להכרה שבמציאות, איננו נתיני ההכרה, אלא השליט או מַהָא-רָאגַ׳ה שלה. על פי פרשנות אחרת, נתיב הרָאגַ׳ה-יוגה קיבל את שמו מפני שהוא מלך היוגות השונות והחוכמות.

רָאגַ׳ה-וִידְיָא רָאגַ׳ה-גוּהְיַםּ
פַּוִיטְרַם אִידַם אוּטְטַמַם
פְּרַטְיַקְשָאוַגַמַםּ דְהַרְמְיַםּ
סוּסוּקְהַםּ קַרְטוּם אַוְיַיַם

"זהו מלך הידע, מלך המסתורין. הוא טהור ומצויין, ניתן לחוויה בלתי אמצעית, תואם את הדְהַרְמַה, קל לביצוע ובלתי מתכלה.
(בְּהַגַוַד-גִיֿטָא, 9.2)

החשיבות העליונה שהספרות הוודית מעניקה להכרה לא מפסיקה להפתיע. עד כדי כך, שברבות מן היצירות מדברים על ההכרה יותר מאשר על האלוקות.

הרָאגַ׳ה-יוֹגִיֿ, בהדרגה, הופך את ההכרה למעבדה אמיתית, שבה, באמצעות התבוננות וחקירת תנועותיו הנפשיות, הוא מסוגל להפוך לאלכימאי של התכנים המנטליים. להיכנס להיבט זה של היוגה פירושו להעמיק ולהכיר את עצמנו.

ככל שאנו מאפשרים לחוכמה זו לגעת בחיינו, אנו משתתפים בתהליך אינטגרטיבי והוליסטי המגביר את הקוהרנטיות בין הרגשות, המחשבות והפעולות שלנו. זה דורש לא רק ידע תיאורטי, אלא גם שינויים עמוקים בעלי אופי קיומי. לפיכך, אנחנו לא מדברים כל כך על מידע כמו שאנחנו מדברים על טרנספורמציה. במובן זה, ניתן גם לקבוע שבניגוד לידע, חוכמה זו משפיעה על אורח חיינו.

יש המכנים חוכמה זו "פסיכולוגיה יוגית", שכן בדיוק כמו הפסיכולוגיה המערבית, גם היא עוסקת בהכרה. ואולם ההבדל ביניהם הוא שורשי: בעוד הפסיכולוגיה המערבית מנסה ליצור הרמוניה בין ההכרה שלנו ובין החברה הסובבת אותנו, כשהיא מובילה את ההכרה למצב בו היא נחשבת "נורמלית", כוונתה של הרָאגַ׳ה-יוגה היא על-נורמלית, מכיוון שהיא שואפת להתעלות מעל ההכרה, ללכת לחלוטין אל מעבר לה. לכן, אף על פי ששתיהן במהותן מתייחסות אל אותו הדבר, קיים בין השתיים הבדל בסיסי של כוונות וציפיות.

אף שיטה או דיסציפלינה לא הגיעה למידת דיוק דומה לזו של הרָאגַ׳ה-יוגה בניתוחה של ההכרה האנושית ותפקודה. חוכמה עתיקה זו גורסת שהמציאות שלנו היא טרנסצנדנטלית להכרה. הרָאגַ׳ה-יוגי מתבונן בהכרה, בוחן אותה, הוגה בה, יודע אותה, ולבסוף, מתעלה אל מעבר לה.