פרַבְּהוּגִ'י הוא תלמידו היחידי של הוד קדושתו אַוַדְהוּֿטַה שְׁרִיֿ בְּרַהְמָאנַנְדַה בָּאבָּאגִ׳יֿ מַהָארָאגַ׳ה, מתלמידיו הקרובים והאינטימיים ביותר של הוד קדושתו אַוַדְהוּֿטַה שְׁרִיֿ מַסְטַרָאמַה בָּאבָּאגִ׳יֿ מַהָארָאגַ׳ה. פרבהוג'י מונה ליורש השושלת על ידי מורו...
הדרך
וֵדָאנְטַה
וֵדָאנְטַה היא אחת מדרכי השחרור העתיקות ביותר של האנושות, זוהי דרך אוניברסלית ופלורליסטית המתאימה לכל בן אנוש ללא אפליה.
לא ניתן לסווג את הוֵדָאנְטַה כפילוסופיה, אסכולת חשיבה או מערכת אמונות מכיוון שהיא הולכת מעבר להגדרות שלנו. היא אמצעי ידע שיטתי ומובנה המדריך אותנו לכיוון זיהוי ישיר של הטבע האמיתי שלנו.
הוודות הן כתבי הקודש העתיקים ביותר הידועים לנו. הם מועברים דור אחר דור כפי שהתגלו לחכמים הוודים של העת העתיקה. החלק ההתחלתי של הוודות מתייחס לקַרְמַה וקַרְמַה-פְּהַלַה, או לפעולות ותוצאותיהן. ואולם כל התוצאות הן זמניות ומתכלות. לכן, מעשים טובים עם תוצאות טובות עשויים להוביל אותנו לגן עדן, אבל גן עדן כזה יהיה בר כליון. הוֵדָאנְטַה מוצגת באופנישד, אשר מהווה את החלק האחרון של הוודות. המונח וֵדָאנְטַה הוא צירוף של שתי מילים: וֵדַה שפרושה "ידע או חוכמה" ו-אַנְטַה או "מסקנה". לכן, המילה וֵדָאנְטַה משמעותה "המסקנה או המהות של הוודות"
מנקודת המבט הוֵדָאנְטִית, האלוקות היא איןסופיות, תודעה ואושר מוחלטים. אף על פי התודעה, כמציאות בלתי אישית, מכונה "בְּרַהְמַן", הוֵדָאנְטַה גם מקבלת אלוקים אישי הלובש צורה בעידנים שונים. אלוהים שוכן בליבנו כ"אָטְמַן" או עצמיות, שהיא נצחית וטרנסצנדנטית לכל מגבלה או התנייה אנושית. עבור הוֵדָאנְטַה, אָטְמַן הוא אחד עם בְּרַהְמַן ובני אדם יכולים לזהות את בְּרַהְמַן כטבעם האמיתי. המציאות של הפרט, היקום והאלוקות היא תודעה יחידה, חסרת שְׁנִיּוּת, לא אובייקטיבית, נצחית וטהורה. התודעה היא נצחית ובלתי מתכלה ומהווה את המהות של מה שאנחנו, לא מה שאנחנו חושבים שאנחנו.
על פי הוֵדָאנְטַה, מהותן של אמיתות אלה מצויה בכל הדתות. הרִיג וֵדַה סַמְּהִיטָא (1.164.46) קובעת בהדגשה: "הם קוראים לזה אִינְדְרַה, מִיטְרַה, וָארוּנַּה אַגְנִי וגַרוּטְמַן האציל השמימי בעל הכנפיים. לזה שהוא אחד, החכמים נותנים שמות רבים. הם קוראים לו אַגְנִי, יַמַה, מָאטַרִישְׁוַן".
כלומר, עבור הרִיג וֵדַה, האמת, למרות היותה אחת, מקבלת שמות רבים. קונפליקטים בין פרשנויות תיאולוגיות קשורים יותר לדוֹגְמוֹת ולמסורות שלהן מאשר לחוויה הישירה של נביאיהן או מייסדיהן. הבדלים בין ארגונים דתיים קיימים רק כלפי חוץ, אולם, במהותן הן למעשה אחד. כל דת היא דרך שונה וייחודית לאותה מציאות אולטימטיבית.
המסורות הוֵדָאנְטִיות העיקריות הן:
- אַדְוַאִיטַה: אי שניות
- בְּהֵדָאבְּהֵדַה: הבדל וחוסר הבדל
- שׁוּדְדְהָאדְוַאִיטַה: אי שניות טהורה
- טַטְטְוַוָאדַה (דְוַאִיטַה): שניות
- וִישִׁישְתָאדְוַאִיטַה: אי שניות בעלת תכונות
כיום, סגנונות וֵדָאנְטִיים חדשים התפתחו, הכוללים את הניאו-וֵדָאנְטַה ואת צמיחתה של סאוומי-נראיאן סַמְּפְּרַדָאיַה. למרות שכל מסורת ומסורת וֵדָאנְטִית שונה מחברותיה בהיבטים אונטולוגיים, סוטריולוגיים ואפיסטמולוגיים, הן חולקות במשותף את הבסיס והיסודות המהותיים. וֵדָאנְטַה, הנקראת גם אוּטְטַרַה מִיֿמָאמְּסָא, מציגה את ההתגלויות הכלולות בספרות האופנישאדית. כל המסורות הוודנטיות השונות חולקות קאנון של כתבי קודש הנקראים פְּרַסְתְהָאנַה-טְרַיִיֿ או "שלושת המקורות":
- האופנישדות
- בְּרַהְמַה-סוּֿטְרַה
- בְּהַגַוַד גִיטַה
רוב אסכולות הוֵדָאנְטַה קשורות לתיאולוגיה הוַאִישְׁנַוַה ושמות דגש מיוחד על בהקטי, או "דבקות". אַדְוַאִיטַה וֵדָאנְטַה שמה דגש על ידע, או גְ׳נָּֿאנַה. בהקשר זה איננו מתייחסים רק לידע אינטלקטואלי אלא לידע-עצמי. זהו הידע טרנסצנדנטלי של האלוקות, משום שהטבע של מה שאנו באמת, הוא אלוקי.
