היררכיות דתיות

כפי שידוע לכולנו, על אף היותו נזיר מתבודד מאז שנת 2011, פרבהוג'י, המאסטר שלנו, קיבל במהלך חייו את ההסמכות של ברהמנה, סנייאסי, גורו ואוודהוטה במסגרת מסורת הסנאטנה דהארמה (ההינדואיזם).

במסורות הדתיות השונות ברחבי העולם, ניתן לזהות מבנים היררכיים המייעדים תפקידים מסוימים לאלו המקדישים את חייהם לחיים הדתיים. היררכיות אלה המשמשות כמתווך בין האדם לאלוהי, מבטיחות את המשכיות התירגולים המקודשים, ושימור הלימוד וההדרכה הרוחנית של הקהילות. אף על פי שקיימים הבדלים רבים בין הדוקטרינות וההקשרים התרבותיים של הדתות השונות, ניתן לזהות מקבילות בין מסדרי הברהמנה, הסנייאסה והאוודהוטה בהינדואיזם; המסדרים הכהונתיים והמנזריים בנצרות; הרבנות ביהדות; ההיררכיות הדתיות של האסלאם; והקהילות המנזריות של הבודהיזם. דמויות דתיות אלו חולקות את האחריות להנחיית המאמינים בחיפושם אחר הטרנסצנדנטי ומשמעות החיים האולטימטיבית.

בהינדואיזם, הידוע גם בשם סנאטנה דהארמה, הברהמנה ממלא תפקיד מרכזי כחבר במעמד הכהונה, האחראי על הטקסים הוודיים ושימור הכתבים. ניתן להשוות תפקיד זה לתפקידו של הכומר הנוצרי, במיוחד בהיבט הסקרמנטלי שלו, כמתווך בין האדם לאלוהי. הן הברהמנה והן הכומר הנוצרי ממלאים תפקיד מהותי בטקסים המעצבים את הקשר של הקהילה עם הקדושה. בדומה לכך, הרב ביהדות נושא תפקיד של מנהיגות רוחנית וסמכות בפרשנות הכתבים, כגון התורה והתלמוד. אף על פי שהרב אינו פועל כמתווך סקרמנטלי כמו הברהמנה או הכומר הנוצרי, תפקידו בהנחיית שמירת המצוות והחיים המוסריים מציב מקבילה ברורה מבחינת האחריות הרוחנית.

הסנייאסי בהינדואיזם מייצג את אידיאל הוויתור המוחלט על ההיקשרות החומרית ומסירות בלעדית לחיפוש אחר המוחלט. דמות זו מקבילה לנזיר הנוצרי, אשר באמצעות נדרי עוני, צניעות וצייתנות מקדיש את חייו לאלוהים ומתנזר מהעולם החומרי. באופן דומה, בבודהיזם, נזירים ונזירות השייכים לסנגה מאמצים אורח חיים של אי-צמידות המוקדש למדיטציה, לימוד הדהרמה ומשמעת מוסרית, מתוך שאיפה להשגת הנירוונה. בכל המסורות הללו, הוויתור נתפס כנתיב לשחרור וכאמצעי להתקרבות למציאות האולטימטיבית, ומאחד את הדמויות הללו במטרתן המשותפת להתעלות מעל הסחות הדעת של העולם הגשמי.

האוודהוטה, לעומת זאת, מגלם את הוויתור הרדיקלי ביותר בהינדואיזם. מסדר זה מתייחד בהדגשת חוויית האחדות הישירה עם האלוהי, המובילה לעצמאות מוחלטת ממוסכמות ומנורמות חברתיות ודתיות. אף על פי שאין לו מקבילה מדוייקת בדתות אחרות, ניתן להשוות את האוודהוטה למיסטיקנים הנוצריים או המוסלמיים. בסופיוּת, למשל, הוואלִי, "ידידי האל", זוכים להערכה בשל קרבתם לאלוהי וניתוקם מענייני העולם הזה. באופן דומה, קדושים נוצריים מסויימים, כגון הסטיליטים או הנזירים המתבודדים, מגלים התנתקות הדומה לזו של האַווָדהוּטָה, תוך חיי סגפנות והתמסרות מוחלטת להגות ולייחוד עם האל.

באיסלאם, ההיררכיות הדתיות, אף שהן פחות ממורכזות מאלו שבמסורות אחרות, כוללות דמויות כגון העוּלְמָא, האִימָאמים והשֵייחִ'ים. העוּלְמָא, כפרשני ההלכה האסלאמית (השְרִיעָה), והאִימָאמִים, כמובילי התפילה, ממלאים תפקידים הדומים לאלו של הברהמנה והרב, בכך שהם מנחים את הקהילה בקיום עקרונות הדת. השֵייחִים הסוּפִיים, מאסטרים בדרך המיסטית של האיסלאם, דומים לגורואים ההינדים או למורים הרוחניים הבודהיסטיים בהנחיית תלמידיהם בדרך להגשמה עצמית ולמימוש טרנסצנדנטי.

הבודהיזם מארגן את חייו הדתיים סביב הסָנְגָה, הקהילה הנזירית הדבקה באופן קפדני בחוקים שנקבעו על ידי הבודהה. נזירים ונזירות בודהיסטיים מקדישים את חייהם למדיטציה, להוראת הדהרמה ולשירות לקהילה, ותפקידם דומה לזה של הסנייאסי ההינדי או של הנזיר הנוצרי. בנוסף, בבודהיזם הטיבטי, דמות הלָמָה מהווה אלמנט היררכי נוסף, הדומה לזה של הבישופים הנוצרים או של רבנים בעלי סמכות גבוהה יותר ביהדות, בכך שהם משמשים כמנהיגים רוחניים וכפרשנים של כתבי הקודש.

בכל המסורות הדתיות הללו, תהליכי החניכה וההסמכה ממלאים תפקיד מרכזי, ומעניקים לגיטימציה וסמכות לאלו הנוטלים על עצמם תפקידים דתיים. הדִיקְשָה ההינדית, ההסמכה הנוצרית, הסמיכה הרבנית, הכניסה הרשמית לסנגה הבודהיסטית או ההכרה בשייח הסופי – כל אלה הם טקסים המסמנים את מחוייבותם של היחידים לתפקידם הקדוש ואת השתלבותם במבנה ההיררכי של המסורת שלהם. למרות ההבדלים התרבותיים והתיאולוגיים, מטרתם של טקסים אלו היא אוניברסלית: להכין מנהיגים דתיים לשימור הלימודים המקודשים, להדרכת הקהילות ולשמש כמודלים למידות טובות ולדבקות.

הדמיון בין מסורות שונות אלו מדגיש כיצד הדתות בעולם, על אף ההבדלים הרבים ביניהן, חולקות צורך משותף לארגן את המנהיגות הרוחנית ולהבטיח את המשכיות עקרונותיהן היסודיים. באמצעות דמויות דתיות וההיררכיה ביניהן, קהילות מוצאות כיוון, יציבות, סדר וקשר ישיר עם הטרנסצנדנטי, עובדה המאשרת את האוניברסליות של חיפושו של האדם אחר הקדושה ואחר משמעות הקיום האולטימטיבית.

במסגרת המסורת הדתית של סנאטנה דהארמה (הינדואיזם), פרבהוג'י הוסמך כברהמנה בשנת 1991 על ידי הוד רוממותו סוואמי קירטנאננדה, וקיבל את התואר "איש דת הינדי". מאוחר יותר, בשנת 1993, קיבל את סמיכת הנזירות של הסנייאסה מהוד רוממותם סְווַאמִי קירטָנָאנָנְדָה, סוואמי גְ'יוֹטִירמָיָאנָנְדָה, פָּרָמָאדְווַיתִי מָהָארָאגָ'ה והוד רוממותו בְּהַקטִיקָווִי אַטוּלָאנָנְדָה אַצָ'ארְיַה סוואמי מָהָארָאגָ'ה.

בשנת 2011, הגורו שלו, אַוַדְהוּֿטַה שְׁרִיֿ בְּרַהְמָאנַנְדַה בָּאבָּאגִ׳יֿ מַהָארָאגַ׳ה, הסמיך אותו באופן רשמי כאַוַדְהוּֿטַה. ה ריטואלים והטקסים הוודיים של חניכת האַוַדְהוּֿטַה נערכו על ידי מספר רב של בְּרָאהְמַנים אורתודוקסיים. באישורו ובברכתו של הגורו שלו, פרבהוג'י אימץ את דרך בְּהַגַ׳נָאנַנְדִיֿ ופרש מן החיים החברתיים כדי להקדיש את עצמו לחיי הגות בהתבודדות. מאז, הוא חי חיי התבודדות כהינדי עם דבקות בעלת נטיות ישועיות-מריאניות עצמאיות.

התואר "בְּהַקְטִיוֵדָאנְטַה" הוענק לו על ידי הוד רוממותו בְּהַקְטִיוֵדָאנְטַה פַּרַמָאדְוַאִיטִי מַהָארָאגַ׳ה, מייסד ארגון וְרִינְדָה, בעוד שהתואר "יוֹגָאצָ׳ארְיַה" הוענק לו על ידי הוד רוממותו סוואמי וִישְנּוּ דֵוָאנַנְדַה, מייסד אשראם שִׁיוָאנַנְדַה. הכרה זו קיבלה גם אישור ממוסדות יוקרתיים כמו מכון פַּרַמָאנַנְדְ למדעי היוגה והמחקר באינדור, פדרציית היוגה הבינלאומית, אגודת היוגה ההודית ויוגאשראם שְׁרִיֿ שַׁנְּקַרָאנַנְדַה במייסור, הודו.