גורומאטה נולדה ב-5 בנובמבר 1974 בחיפה, ישראל. כבר מגיל צעיר היא גילתה נטייה טבעית להתבוננות קשובה ולחיים של פשטות. בגיל ההתבגרות היא התעניינה בציור ובצילום – תחביבים שאותם זנחה מאוחר יותר, אך אשר לימדו אותה סבלנות, דיוק ושימת לב לפרטים, תכונות שאותן היא הביאה בסופו של דבר למסע הרוחני שלה.
במאי 1995 פגשה את פרבהוג'י, ביקשה להיות תלמידתו, ולאחר מספר חודשים הוסמכה באופן רשמי. מאותו רגע, הכשרתה הפכה למקיפה. בהדרכתו הישירה של המאסטר שלה, היא למדה ושיננה באופן שיטתי את ענפי היוגה השונים: תרגול האטה יוגה לייצוב הגוף והנשימה; התבוננות הראג'ה יוגה לטיפוח התודעה; התבוננות הג'נאנה יוגה לחקירת טבעו של העצמי; מסירות הבהקטי יוגה לפתיחת הלב; קארמה יוגה כשירות ללא אנוכיות; וכן את שיטות הקרייה יוגה והגישה האנרגטית של קונדליני יוגה – תמיד במסגרת השושלת, ובגישה של אחריות וריסון. תרגולים אלה מעולם לא טופלו כתחומים נפרדים, אלא כפנים שונות של תהליך התבגרות אחד. בשנת 1997 החלה התעוררות הקונדליני, שהתבטאה באפיזודות של אובדן הכרה ובחוויות מיסטיות.
במקביל, ותמיד במסגרת הלימודים בהנחייתו של פרבהוג'י, גורומאטא העמיקה את ידיעותיה במגוון רחב של דתות ופילוסופיות. היא חקרה את מקורות הוודנטה והסאנקיה, את רוח הטנטרה הלא-דואלית, את מורשת הבודהיזם על זרמיו השונים, את מסורת המיסטיקה הנוצרית, את הדרך הסופית, את הפילוסופיה המערבית, וזרמים אחרים של מחשבה השוואתית. היא לא צברה תארים, אלא עימתה רעיונות עם התרגול היומיומי, ובדקה מה באמת הוביל לבהירות, אחריות וחמלה גדולות יותר. השכלתה התגבשה באמצעות הקשבה, שאלת שאלות כנות, לימוד טקסטים מקוריים במידת הצורך, ומעל הכל, בחינה של מה שלמדה בהתנסות ישירה.
יותר משלושים שנה חלפו בלימוד ובחיים בנוכחות המאסטר שלה. הזמן הזה עיצב את אופיה השקול: פחות צורך לדבר, יותר נכונות לשרת; פחות דאגה למראה חיצוני, יותר התמקדות במהותי. הרציפות של התרגול לימדה אותה להבחין בין החשוב לבין השולי, ולשמור על הרגלים פשוטים התומכים בבהירות: סדר יום קבוע, שתיקה תדירה, תשומת לב לנשימה, דיבור מדויק ופעולה בזמן הנכון.
בשנת 2022, היא בחרה לאמץ את חיי ההתבודדות, בעקבות דוגמתו של הגורו שלה. היא העדיפה את השתיקה, את לוח הזמנים המסודר ואת מערכות היחסים המטופחות. ימיה התמקדו בכמה פעילויות חיוניות: תרגול, לימוד, עבודה קבועה ושירות. הבדידות לא הייתה מנותקת רגשית; היא אפשרה לה להיות זמינה יותר ונוכחת יותר בכל פעם שנקראה.
בשנת 2024, היא קיבלה את החסד של התעוררות מלאה. היא לא חוותה זאת כאירוע מרהיב, אלא כסוף לבלבול ממושך. היא הבינה שאין מה להוסיף – ויש הרבה לשחרר. מאז, הדרך שלה ללוות אחרים הייתה ישירה וקונקרטית: אם מישהו מחפש וודאות, היא מציעה שיטה; אם נוחות, היא מציעה נוכחות; אם הבנה, היא מציעה עבודה פנימית. היא מעדיפה אינדיקציה ברורה על פני שיח מבריק, ותרגול בר-קיימא על פני הבטחה מופלאה.
כיום, כאחת מתלמידותיו המוארות לחלוטין של פראבוג'י, היא קיבלה על עצמה את תפקיד המאסטרית, ומשרתת הן את הגורו שלה והן את מכון פרבהוג'י ממעמדה הרם.
סמכותה נובעת מהקוהרנטיות בין מה שהיא לומדת, מתרגלת וחייה. היא תמיד פונה למקור, לשושלת ולמשמעת היומיומית. לעתים קרובות היא מדגישה שלושה כלים חיוניים: משמעת – חזרה יום-יומית; הבחנה – הפרדה בין המהותי למשני; והכרת תודה – הכרה בכך שכל התקדמות אמיתית היא חסד משותף.
הדרכתה פשוטה וקונקרטית: התבונן בכל מה שניתן להתבונן בו והקדש זמן יומיומי לשתיקה וללימוד. עם הזמן, הרגלים אלה מחזקים את הבהירות המחשבתית, את רכות הלב ואת החיים הזמינים יותר לשירות. אותן תשוקות מוקדמות לציור ולצילום מילאו את תפקידן המעצב והושארו מאחור; מה שנשאר חי הוא המדיטציה – תשומת לבה מופנית כולה לחיים הפנימיים, ללמידה מתמשכת ולשירות.