סיפור חיי הוא אודיסיאה, ממה שהאמנתי שאני – למה שאני באמת… זו עלייה לרגל פנימית וחיצונית, מסע מן האישי אל היקומי, מן החלקי אל המוחלט, מן האשלייתי אל הממשי, ומן הנראה לעין אל האמיתי. זהו מעוף נדודים מן האנושי
אל האלוהי.
כל מה שמתעורר עם שחר – נח עם רדת היום. כל להבה שניצתה – לבסוף תדעך. רק מה שמתחיל, מסתיים; רק מה שיש לו ראשית, יש לו סוף. אך מה ששוכן בהווה – אינו נולד ואיננו מת, כי מה שאין לו התחלה, לעולם לא יגווע.
אני אוטוביוגרף פשוט, מספר את סיפורן של חוויות משמעותיות. חולק את סיפורי האישי עם אחרים. סיפור שאיננו ציבורי, אלא אישי ואינטימי ביותר. הוא אינו שייך להמולת חיי החברה, הוא אנחה חרישית השמורה חבויה במעמקי הנשמה.
אני תלמידם של רואים, הוויות מוארות, צללים של היקום, שאינם איש ואינם דבר, והם מתהלכים במוות. אני לא יותר מגחמה, ואולי בדיחה של השמיים, והטעות היחידה של מורי
הרוחניים האהובים.
בילדותי נחנכתי על־ידי אור הירח אשר חשף בפני את נוגהו וחלק עימי את הוויתו. שחף, שיותר מכל דבר אחר בחיים אהב לעוף – נתן לי השראה.
מאוהב בבלתי־אפשרי, את היקום חציתי, שבוי בקסמו של כוכב זוהר. בדרכים אין־ספור נדדתי, עוקב אחר כל שריד וזכר של אלה שמבטם פיענח נסתרות. כמו אוקיינוס המתגעגע למים, את משכני חיפשתי בתוך ביתי.
אינני טוען להיות מדריך, מאמן, מורה, מנחה, מחנך, מאיר עיניים, פדגוג, או אוונגליסט; לא רב או פוסק הלכה, לא מרפא או מטפל, סַטְסַנְגִיסט, מתקשר, מנהיג, מדיום, מושיע, גורו או סמכות מכל סוג – רוחנית או חומרית. אני מאפשר לעצמי את החוצפה והתעוזה שלא לייצג דבר ואיש, אלא רק את עצמי. אני בסך־הכול עובר־אורח, שממנו אפשר לבקש כיוון. ברצון אצביע על מקום שעם ההגעתך אליו – הכל נרגע… מעבר לשמש ולכוכבים, מעבר לתשוקות ולכמיהות, לזמן ולמרחב, לרעיונות ולמסקנות, ומעבר לכל מה שאתה חושב שאתה, או מדמה שתהיה.
אני מצייר אנחות, תקוות, שתיקות, שאיפות ותוגות… נופים פנימיים ושקיעות של הנשמה. אני צייר של הבלתי־ניתן לתיאור, של הבלתי־ניתן להגדרה או לביטוי, של מעמקינו… או, אולי, בסך־הכול, אני כותב בצבעים ומצייר במילים. מודע לתהום הפעורה בין ההתגלות והיצירה, אני חי בניסיון מתסכל לבטא נאמנה את מסתרי הרוח.
מילדות, משכו את לבי חלונות נייר קטנטנים; דרכם טיילתי במקומות שונים, פגשתי אנשים ורכשתי חברים. אותן מנדלות זעירות היו בית־הספר היסודי, התיכון והאוניברסיטה האמיתיים שלי. כמורים מיומנים, הדריכו אותי היאַנְטְרוֹת הללו בנתיבי ההגות, תשומת הלב, הריכוז, ההתבוננות והמדיטציה.
כפי שרופא לומד את גוף־האדם, וכשם שמשפטן שוקד על החוק – כך הקדשתי אני את כל חיי ללימוד עצמי. ביכולתי לומר בוודאות שאני יודע מה שוכן וחי בלב הזה.
אין ברצוני להשפיע על דעתם של אחרים. ואין בכוונתי לשכנע איש בדבר. איני מציע תיאולוגיה או פילוסופיה, ואינני מטיף או מלמד, אני פשוט חושב בקול. הדהודן של מילים אלה עשוי להוביל אותך אל המרחב האינסופי של שלום, דממה, אהבה, קיום, תודעה ואושר מוחלט.
אל תחפש אותי; חפש את עצמך. אינך זקוק לי, ולא לאף־אחד אחר, מפני שהדבר היחיד שבאמת חשוב – הוא אתה. מה שאליו אתה נכסף טמון בתוכך, כְּמָה שהִנְךָ, כאן ועכשיו.
אינני סוחר במידע משוחזר, ואין בכוונתי להפוך את חיי הרוח שלי לעסק. אינני מלמד אמונות או פילוסופיות. אני רק מדבר על מה שאני רואה ומשתף במה שאני יודע.
הימנע מתהילה, שכן כבוד אמיתי אינו מבוסס על דעת הקהל, אלא על מה שאתה באמת. אין כל חשיבות לדעתם של אחרים עליך, יש ערך רק להערכתך שלך את מי שאתה.
בחר באושר על פני הצלחה, בחיים על פני מוניטין, ובחכמה על פני מידע. היה והצלחת – לא רק הערצה תהיה מנת חלקך, אלא גם קנאה של ממש. הקנאה היא מנחתה של הבינוניות לכישרון, והודאה גלויה של אדם בנחיתותו.
אני מציע לך לעוף בחופשיות, מבלי לפחד לטעות. למד את אומנות הפיכת שגיאותיך לשיעורים. לעולם אל תאשים אחרים בחסרונותיך. זכור כי לקיחת אחריות מלאה על חייך היא סימן לבגרות. מן המעוף תלמד, שהעיקר איננו לגעת בשמיים, אלא האומץ לפרוש כנפיים. ככל שתגביה עוף – קטן יותר וחסר־משמעות יראה העולם. בעודך צועד, במוקדם או במאוחר, תבין שכל חיפוש מתחיל ומסתיים בך.

דורש טובתך ללא תנאי,