פרבהוג'י הוא מאסטר שהגשים את עצמיותו, מיסטיקן אדוויטה אוניברסליסט, ונציג מוסמך של ההינדואיזם. מסירותו הדתית העמוקה באה לידי ביטוי ביצירתו האמנותית כסופר וכצייר. מתוך הכרה בהישגיו הרוחניים, העניק לו הגורו שלו את התואר אַוַדְהוּֿטַה. הוא פיתח את הנתיב הרטרופרוגרסיבי, תרומה מקורית המושרשת בעקרונותיה החובקים-כל של ה"סַנָאטַנַה-דְהַרְמַה", מסורת עתיקת־יומין שדבקותו בה היא רשמית ומתמשכת.                                               

הכשרתו המוצקה כוללת תואר דוקטור לפילוסופיה וַישְנַוִית, שהוענקה לו על ידי "מכון גִ'יוַה ללימודים וֵדִיים" היוקרתי שבוְרִינְדַוָאן, הודו, ותואר דוקטור לפילוסופיה של היוגה מאוניברסיטת "יוגה סָמְסְקרוּטְהָאם". דוקטורטים אלה מעידים על מחויבותו של פרבהוג'י להוראה המסורתית ועל הקשר שלו לשורשיה הרוחניים של הדת ההינדית.

פרבהוג'י הקדיש מעל חמישים שנה לחקירה ותרגול של דתות, פילוסופיות, נתיבי שחרור ושיטות רוחניות שונות.         

הוא ספג את תורותיהם של מאסטרים גדולים, שמאנים, כמרים, מאצ'ים, שיפוס, רושים, שייח'ים, דאושים, יוגים, כמרים, סוואמים, רבנים, מקובלים, נזירים, גורואים, פילוסופים, חכמים וקדושים, אותם פגש באופן אישי במהלך שנות החיפוש שלו. הוא חי במקומות רבים ונדד בעולם, צמא לאמת.                     

ניתן לראות בדמותו של פרבהוג'י נקודת מפגש בין שלוש דתות מרכזיות: ההינדואיזם, דתו העיקרית; היהדות, שהייתה נוכחת במרחב המשפחתי שלו דרך ייחוסו מצד אביו; והנצרות, שקיבל ממשפחת אמו, שהייתה קתולית.

מסיבה זו, היה זה טבעי עבור פרבהוג'י לקבל את האדון ישוע כ-אִישְתַה-דֵוַטָא שלו, או "האלוהות הנבחרת", המובנת מתוך הפרספקטיבה ההינדית המסורתית כ"אוואטארה", כלומר "התגלמות האלוהות", שבו הוא ממקד את דבקותו. בניגוד לפרשנות המאפיינת את הנצרות המערבית, יחסיו עם ישוע נובעים מהשורש השמי של ישוע ההיסטורי, בתוך ההקשר העברי המקורי של התגלותו.

בשנת 2011, בברכת מורו גוּרוּדֵוַה, הוא אימץ את נתיב הבְּהַגַ׳נָאנַנְדִיֿ המתבודד ופרש מן החברה כדי לנהל יחידות קונטמפלטיביים. מאז הוא חי כמתבודד דתי הינדי משיחי-מריאני עצמאי. את ימיו הוא מבלה בבדידות, בתפילה, בכתיבה, בציור ובמדיטציה בהתבוננות ודממה.

פרבהוג'י הוא תלמידו היחיד של הוד קדושת חסדו (הק"ח) אַוַדְהוּֿטַה שְרִיֿ בְּרַהְמָאנַנְדַה בָּאבָּאגִ'י מַהָארָאגַ'ה, הנמנה עם תלמידיו הקרובים ביותר של הק"ח אַוַדְהוּֿטַה שְרִי מַסְטַרָאמַה בָּאבָּאגִי׳ מַהָארָאגַ'ה.

פרבהוג'י נתמנה לממשיך שושלת המורים של האַוַדְהוּֿטות על ידי מורו אשר הפקיד בידיו את האחריות להמשיך את הפַּרַמְפַּרָא המקודשת, מינה אותו באופן רשמי כגורו והורה לו לשמש כאָצָ׳ארְיַה יורש תחת השם ה"ח אַוַדְהוּֿטַה בְּהַקְטִיוֵדָאנְטַה יוֹגָאצָ׳ארְיַה שְרִיֿ רַמַקְרִישְהְנַנַנְדַה בָּאבָּאגִ׳יֿ מַהָארָאגַ'ה.

פרבהוג'י הוא גם תלמידו של הוד קדושתו בְּהַקְטִי-קַוִי אַטוּלָאנַנְדַה אָצָ׳ארְיַה מַהָארָאגַ׳ה, תלמידו הישיר של הוד קדושתו א.צ. בְּהַקְטִיוֵדָאנְטַה סוואמי  פְּרַבְּהוּפָּאדַה.                         

ניתן לומר כי גוּרוּדֵוַה אַטוּלָאנַנְדַה מילא, עבור פרבהוג'י, בחיבה רבה, את תפקיד המדריך בשלבי הלימוד הראשוניים, ובהיותו הגורו הראשון שלו, הוא נחשב לגורם  יסודי בתהליך התפתחותו. גוּרוּ מַהָארָאגַ׳ה, בתורו, היה הגורו השני והאחרון של פרבהוג'י, והעניק לו הדרכה בשלבים היותר מתקדמים. גוּרוּדֵוַה שימש כמורה העיקרי בראשית דרכו הרוחנית, בעוד שגוּרוּ מַהָארָאגַ׳ה מילא במסירות רבה את תפקיד המאסטר ברמה הגבוהה ביותר, וליווה אותו עד להגשמת עצמיותו.

ההינדואיזם של פרבהוג'י הוא רחב, אוניברסלי ופלורליסטי. בהתאם לתואר ה"אַוַדְהוּֿטַה" שלו, משנתו החיונית והרעננה אינה מוגבלת לשום פילוסופיה או דת, אפילו לא לזו שלו. משנתו מעודדת חשיבה ביקורתית ומזמינה אותנו להטיל ספק באמונותינו. תמצית חזונו הסינקרטי, "הנתיב הרטרופרוגרסיבי", היא מודעות עצמית והכרה בתודעה. עבורו, התעוררות ברמת התודעה, או התעלות אל מעבר לתופעה האגואית, מהווה את השלב הבא בתהליך ההתפתחות של האנושות.

פרבהוג'י נולד ב-21 במרץ 1958 בסנטיאגו, בירת רפובליקת צ'ילה. חוויה מיסטית שחווה בגיל שמונה הניעה אותו לחפש אחר האמת, או המציאות האולטימטיבית, והפכה את חייו למסע עלייה לרגל אותנטי, הן פנימי והן חיצוני. הוא הקדיש את כל חייו להעמקת החוויה הטרנספורמטיבית המוקדמת שסימנה את תחילת התהליך הרטרואבולוציוני שלו.

אביו, יוסף הר-ציון ז"ל, ואמו, פרידה לסקנו ז"ל, הביעו כלפיו, מקטנות, אהבה תמידית ובלתי מותנית, ללא תלות בציונים או הישגים אקדמיים. סבו מצד אביו היה קצין בכיר ומכובד במשטרת צ'ילה, שגידל את אביו, יוסף, תחת משמעת נוקשה. בעקבות זאת, החליט יוסף לגדל את ילדיו בסביבה המאופיינת בחופש. פרבהוג'י ואחותו היו מפעלי החיים היקרים ביותר להוריהם, אשר סמכו על ידי החיים עצמם כמדריך לבחירותיהם.

בנסיבות אלה, פרבהוג'י גדל ללא תחושת דחיפות, דרישות או לחץ חיצוני. מגיל צעיר מאוד, הוא הבחין שמערכת החינוך מונעת ממנו מלהקדיש את עצמו לדבר החשוב באמת: ללמוד על עצמו. בגיל אחת-עשרה, הוא החליט להפסיק לבקר בבית הספר הקונבנציונאלי והקדיש את עצמו ללימוד אוטודידקטי. כאשר בחר לעזוב את בית הספר כדי להמשיך בחיפוש הפנימי שלו, הגיבה משפחתו בכבוד ובקבלה עמוקים. יוסף תמך באופן מלא בתחומי התעניינותו של בנו, ועודד אותו בכל צעד בחיפוש אחר האמת.

מאז היותו בן עשר, החל אביו לשתף אותו בחוכמת הרוחניות העברית ובפילוסופיה המערבית, וטיפח סביבה של דיונים יומיומיים שנמשכו לעתים קרובות עד השעות הקטנות של הלילה. למעשה, פרבהוג'י גילם את אידיאל החופש והאהבה הבלתי מותנית שהוריו השתדלו לטפח בביתם.

מגיל צעיר וביוזמתו האישית, החל פרבהוג'י לתרגל קראטה וללמוד באופן אוטודידקטי פילוסופיה ודת. לאורך שנות נערותו איש לא התערב בהחלטותיו. בגיל חמש עשרה הוא קשר ידידות עמוקה, אינטימית ורבת שנים, עם הסופרת והמשוררת האורוגוואית בעלת השם בלאנקה לוז ברום, שהתגוררה בשכנותו ברחוב מרסד שבסנטיאגו, צ'ילה. הוא נסע ברחבי צ'ילה בחיפוש אחר אנשים חכמים ומעניינים, מהם יוכל ללמוד. בדרום צ'ילה הוא פגש מאצ'יס שמהן למד על הרוחניות העשירה והשמאניזם של בני המאפוצ'ה.

ביוני 1975, בהיותו בן שבע־עשרה בלבד, הוסמך פרבהוג׳י לראשונה כמורה ליוגה בידי הוד קדושתו שְׁרִיֿ  בְּרַהמָאנַנְדַה סָארַסְוָואטִי (ד״ר ראמהמורטי ס. מישרה), מייסד אוניברסיטת היוגה העולמית, אגודת היוגה של ניו־יורק ואַנַנְדַה אשראם.

מגיל שמונה עשרה אימץ פרבהוג'י את אורח החיים המונסטי דרך שהות ממושכת באשרמים שונים המשתייכים למגוון זרמים הינדיים (גַאוּדִּיֿיַה וַאִישְנַוַה, אַדְוַאִיטַה וֵדָאנְטַה ועוד) בצ'ילה ובישראל. שם הוא עבר הכשרה קפדנית במסגרת הדת ההינדית. בעודו שקוע בשמירה מדוקדקת על חיי הדת, הוא קיבל חינוך שיטתי, בהתאם לשיטות המסורתיות של ההוראה המונסטית. הכשרתו כללה לימוד מעמיק של כתבי קודש, תירגול סיגופים, קיום נדרים חמורים והשתתפות בטקסים קבועים, כל זאת תחת הדרכתם של מאסטרים או גורואים. באמצעות משמעת אינטנסיבית זו הוא הפנים את עקרונות היסוד של החיים המונסטיים ההינדיים, ואימץ את הערכים, קודי ההתנהגות והתרגולים ההתבוננותיים שלהם. כך יכול היה ללמוד לא רק את ההיבט התיאורטי אלא גם לשלב את האידיאלים המאפיינים את רוחניותה של הדת ההינדית.

במהלך השנים, הפך פרבהוג'י לסמכות מוכרת בחוכמת המזרח. הוא ידוע בבקיאותו בהיבטים הוֵדיים (vaidika) והטַאנְטְריים (tāntrika) של ההינדואיזם ובכל ענפי היוגה (גְ׳נָּֿאנַה, קַרְמַה, בְּהַקְטִי, הַאטהַה, רָאגַ׳ה, קוּנְּדַּלִנִי, טַנְטְרַה, מַנְטְרַה ואחרים). הוא בעל גישה כוללת ביחס לכל הדתות ובעל הבנה עמוקה ביהדות, נצרות, בודהיזם, אסלאם, סופיזם, טאואיזם, סיקהיזם, ג'ייניזם, שינטואיזם, בהאיזם, שמאניזם, דת המַפּוּצֶ’ה ועוד.

במהלך שהותו במזרח התיכון, הקנה לו ידידו היקר והמלומד, קאמיל שחאדי, ידע מעמיק על האמונה הדרוזית. במהלך תקופה זו, הוא גם נהנה מקרבתו לידיד נכבד נוסף, סלאח עבאס החכם והנערץ, שעזר לו להגיע להבנה מעמיקה של האסלאם והסופיות. את הבודהיזם הטֵרַהווָאדי הוא למד באופן אישי מהנכבד ו. מֵדְהַנַנְדַה תְהֵרוֹ מסרילנקה. הוא למד לעומק תיאולוגיה נוצרית עם ה"ק מונסניור איוואן לאראין איזאגירה בכנסיית וֶרָה קרוּס שבסנטיאגו, צ'ילה, ועם מר הקטור לואיז מוניוס, בעל תואר בתיאולוגיה מאוניברסיטה קתוליקה של לה סנטיסימה קונספציון שבצ'ילה.

לימודיו המעמיקים, ברכותיהם של המאסטרים שלו, מחקריו בכתבי הקודש וניסיונו הרב בהוראה הקנו לו הכרה בינלאומית בתחום הדת והרוחניות.

סקרנותו בנוגע למחשבה המערבית הובילה אותו להיכנס לתחום הפילוסופיה על ענפיה השונים. הוא התמחה בתחום הפנומנולוגיה הטרנסנדנטאלית והפנומנולוגיה של הדת. היתה לו הזכות ללמוד במשך מספר שנים באופן אינטנסיבי עם דודו, חורחה באלאס, פילוסוף, חוקר, וסופר, מחבר הספר "עולם הפוך" תחת שם העט ג'יורי אקקוס. פרבהוג'י למד באופן פרטי מיתולוגיה ופילוסופיה במשך ארבע שנים (1984–1987) עם ד"ר מאירה לאניאדו, מאוניברסיטת בר־אילן. כמו כן, הוא למד במשך שנים רבות באופן פרטי עם ד"ר ג'ונתן רמוס, פילוסוף בעל שם, היסטוריון, חוקר ומרצה אוניברסיטאי, בוגר האוניברסיטה הקתולית של סלטה, ארגנטינה, ועם ד"ר אלחנדרו קאוואלאזי סנצ'ס, בעל תואר ראשון בפילוסופיה מאוניברסיטת פנאמריקנה, תואר שני בפילוסופיה מאוניברסיטת איברואמריקנה ודוקטורט בפילוסופיה מהאוניברסיטה הלאומית האוטונומית של מקסיקו  (UNAM) . הוא למד באופן פרטי גם עם סנטיאגו סאנצ'ס בורבואה, דוקטור לפילוסופיה מאוניברסיטת אריזונה, שבארצות הברית.

חיפושו הרוחני של פרבהוג'י הוביל אותו ללמוד עם מאסטרים ממסורות שונות ולנסוע הרחק ממולדתו, צ'ילה, למקומות רחוקים כמו ישראל, ברזיל, הודו וארצות הברית. הוא שולט בשפות ספרדית, עברית, פורטוגזית ואנגלית. במהלך שהותו בישראל העמיק בלימודי העברית והארמית כדי להרחיב את ידיעותיו בכתבי הקודש. הוא למד באופן יסודי גם שפות אחרות בהם סנסקריט עם ד"ר נאגה קניה קומארי גריפאטי, מאוניברסיטת אוסמניה בהיידראבאד שבהודו, שפת הפאלי במרכז אוקספורד ללימודים בודהיסטיים, ולטינית ויוונית עתיקה עם פרופסור אריאל לסקאנו ומאוחר יותר עם חוויר אלוורז, בעל תואר בבלשנות קלאסית מאוניברסיטת סיביליה. תשוקתו לקרוא את הברית החדשה בשפת המקור הובילה אותו לשכלל את שליטתו ביוונית אצל הפרופסור חואנג'ו מרטינז.

שני מאסטרים דגולים תרמו לתהליך הרטרופרוגרסיבי של פרבהוג'י. בשנת 1976 הוא פגש את הגורו הראשון שלו, הק"ח בְּהַקְטִי-קַוִי אַטֻלָאנַנְדַה אָצָא׳רְיַה סְוָאמִי, אותו כינה גוּרוּדֵוַה. באותם ימים היה גורודווה בְּרַהְמַצָ׳ארִיֿ צעיר אשר שימש כנשיאו של מקדש איסְקוֹן ברחוב איזאגירה 2404, פואנטה אלטו, סנטיאגו, צ'ילה. שנים לאחר מכן הוא העניק לפרבהוג'י את חניכתו הראשונה, חניכת בְּרָאהְמַנַּה, ולבסוף, קיבל על עצמו פרבהוג'י את הכניסה למסדר הפרישות המקודש המכונה סַנְנְיָאסַה והפך לנזיר בשושלת הבְּרַהְמָא גַאודִּייַה סַמְּפְּרַדָאיַה. גוּרוּדֵוַה חיבר אותו אל הדבקות לקרִּישְנַּה. הוא הקנה לו את חכמת הבְּהַקְטִי יוֹגַה והדריך אותו בתרגול המָאהָא-מַנְטְרַה ולימוד כתבי הקודש.

בשנת 1996, ברישיקש שבהודו, פגש פרבהוג'י את הגורו השני שלו, הק"ח אַוַדְהוּֿטַה שְׁרִיֿ בְּרַהְמָאנַנְדַה בָּאבָּאגִ'יֿ מַהָארָאגַ'ה. גורו מַהָארָאגַ'ה, כפי שפרבהוג'י מכנה אותו, חשף בפניו שהגורו שלו, הק"ח אַוַדְהוּֿטַה שְׁרִיֿ מַסְטַרָאמַה בָּאבָּאגִ'יֿ מַהָארָאגַ'ה, בישר לו, שנים לפני שנפטר, שיגיע אדם מן המערב אשר יבקש להיות לתלמידו. הוא הורה לו כי עליו לקבל כתלמיד אך ורק מחפש רוחני מסויים זה. כאשר שאל בָּאבָּא בְּרַהְמָאנַנְדַה כיצד יוכל לזהות את אותו אדם, ענה לו מַסְטַרָאמַה בָּאבָּאגִ'יֿ: "תזהה אותו על פי עיניו. עליך לקבל אותו, משום שהוא יהווה את המשכיותה של השושלת."

למן המפגש הראשון עם פרבהוג'י, זיהה אותו גורו מַהָארָאגַ'ה והעניק לו חניכה רשמית כתלמידו. חניכה זו שקיבל, סימנה עבור פרבהוג'י את קצהו של מסע שהחל בחוויה המיסטית שחווה בגיל שמונה. היא סימנה גם את תחילתו של השלב האיטנסיבי והבוגר ביותר של התהליך הרטרופרוגרסיבי שלו. תחת הדרכתו של גורו מַהָארָאגַ'ה הוא למד אַדְוַאִיטַה-וֵדָאנְטַה והעמיק את המדיטציה שלו.

מכיוון שמורו, הק"ח אַוַדְהוּֿטַה שְׁרִיֿ בְּרַהְמָאנַנְדַה בָּאבָּאגִ'יֿ מַהָארָאגַ'ה, היה דבק גדול של שְׁרִיֿ רָאמַקרִּישְנַּה פַּרַמַהַמְסַה ושָׁארַדָא דֵוִיֿ, שאף פרבהוג'י לקבל חניכה לשושלת המורים הזו. הוא ביקש חניכה מידי הוד קדושתו סוואמי סְוָאהָאנַנְדַה (1921–2012), איש הדת והמורה הרוחני של אגודת הוֵדָאנְטַה של דרום קליפורניה בין השנים 1976 ל-2012. סוואמי סְוָאהָאנַנְדַה היה תלמידו של סוואמי וִיגְ׳נָּֿאנָאנַנְדַה, תלמידו הישיר של שְׁרִיֿ רָאמַקרִּישְנַּה. בשנת 2008 נתן לו סוואמי סְוָאהָאנַנְדַה חניכה, ובמסגרתה קיבל פרבהוג'י הן דיקשה והן את ברכותיהם של שְׁרִיֿ ראמהקרישנה והאם האלוהית.

גורו מַהָארָאגַ'ה הדריך את פרבהוג'י עד שלבסוף העניק לו את הסקרמנטים של שושלת האבדהוטות המקודשת. במרץ 2011, הורה הק"ח אַוַדְהוּֿטַה שְׁרִיֿ בְּרַהְמָאנַנְדַה בָּאבָּאגִ׳יֿ מַהָארָאגַ'ה לפרבהוג'י לקבל את האחריות על המשך שושלת מורים זו של אַוַדְהוּֿטות. מתוקף תואר זה, מהווה פרבהוג'י את נציגה הרשמי של השושלת בדורנו.

מלבד מורי החניכה (dikṣā-gurus) שלו, למד פרבהוג'י גם עם אישים רוחניים ודתיים חשובים כמו הוד קדושתו (ה"ק) סְוָאמִי יַגְ׳נַּֿוָאלְקְיָאנַנְדַה, ה"ק סְוָאמִי דַיַאנַנְדַה סַרַסְוַטִי, ה"ק סְוָאמִי וִישְנוּ דֵוָאנַנְדַה סַרַסְוַטִי, ה"ק סְוָאמִי גְיוֹטִרְמַיָאנַנְדַה סַרַסְוַטִי, ה"ק סְוָאמִי קרִּישְנָּאנַנְדַה סַרַסְוַטִיֿ מ Divine Life Society, ה"ק מָא יוֹגַה שַׁאקְטִי, ה"ק סְוָאמִי פְּרַטְיַגְבּוֹדְהָאנַנְדַה, ה"ק סְוָאמִי מַהָאדֵוָאנַנְדַה, ה"ק סְוָאמִי סַווהַאנַנְדַה מ-Ramakrishna Mission, ה"ק סְוָאמִי אַדְהיָאטְמָאנַנְדַה, ה"ק סְוָאמִי סְוַרוּֿפָּאנַנְדַה וה"ק סְוָאמִי וִידִיטָאטְמָאנַנְדַה מ-.Arsha Vidya Gurukulamחכמת הטנטרה נעורה בפרבהוג'י על ידי ה"ק מָאטָאגִ׳יֿ רִיֿנָא שַׁרְמָא בהודו.

בוְרִינְדַוַואן הוא העמיק בלימוד נתיב הבְּהַקְטִי יוֹגַה עם ה"ח נַרַהַרִי דָאסַה בָּאבָּאגִ'יֿ מַהָארָאגַ'ה, תלמידו של ה"ק נִטְיַנַנְדַה דָאסַה בָּאבָּאגִ'יֿ מַהָארָאגַ'ה מוְרַגַ'ה.

כמו כן הוא למד בְּהַקְטִי יוֹגַה עם כמה מתלמידיו של הק"ח א.צ'. בְּהַקְטִוֵדָאנְטַה סְוָאמִי פְּרַבְּהֻפָּאדַה, ביניהם ה"ק קַפִּיֿנְדְרַה סְוָאמִיֿ, ה"ק פַּרַמַדְוַאיטִי מַהָארָאגַ'ה, ה"ק גַ'גַגִי׳וַנַה דָאסַה, ה"ק טַמָאלַה קרִּישְנַּה גוֹסְוָאמִי, ה"ק בְּהַגַוָאן דָאסַה מַהָארָאגַ'ה, ה"ק קִירְטַנָאנַנְדַה סְוָאמִיֿ ועוד.

בשנת 1980 הוא קיבל את ברכתה של האם קרישנהבאי, תלמידתו המפורסמת של הק"ח סְוָאמִי רָאמְדָאס. בשנת 1984 הוא למד והחל לתרגל את טכניקת המדיטציה הטרנסנדנטלית של מהרישי מאהש יוגי. בשנת 1988 הוא השתתף בקורס הקְרִייָא-יוֹגַה של פרמהמסה יוגננדה ולאחר שנתיים נחנך באופן רשמי לטכניקת הקְרִייָא-יוֹגַה של הSelf-Realization-Fellowship. בשנת 1982 הוא קיבל חניכה מה"ק קִירְטַנָאנַנְדַה סְוָאמִיֿ, תלמידו של שְׁרִיֿלַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה, אשר גם העניק לו חניכה שניה בשנת 1991 וחניכת סניאסה בשנת 1993.

פרבהוג'י רצה לאשר את חניכת הסַנְנְיָאסַה שלו גם במסגרת שושלת האַדְוַאִיטַה-וֵדָאנְטַה, ועל כן הסַנְנְיָאסַה-דִיֿקְשָא שלו אוששה ב-11 באוגוסט, שנת 1995, על ידי סְוָאמִיֿ גְ׳יוֹטִירְמַיָאנַנְדַה סַרַסְוַטִיֿ, מייסדה של "הקרן לחקר היוגה" ותלמידו של ה"ק סְוָאמִיֿ שִׁיוָאנַנְדַה סַרַסְוַטִיֿ מרישיקש.

פרבהוג'י נתכבד בתארים שונים ובדיפלומות על ידי מנהיגי מוסדות דת ורוח יוקרתיים רבים בהודו. התואר הנכבד קרִּישְנַּה בְּהַקְטַה הוענק לו על ידי ה"ק סְוָאמִי וִישְנוּ דֵוָאנַנְדַה, תלמידו של ה"ק סְוָאמִי שִיוָאנַנְדַה סַרַסְוַטִי ומייסד ארגון שִיוָאנַנְדַה (זוהי הפעם האחת והיחידה בה הוענק תואר של בהקטי-יוגה על ידי סְוָאמִי וִישְנוּ). התואר בְּהַקְטִיוֵדָאנְטַה הוענק לו על ידי ב.א. פַּרַמַדְוַאיטִי מַהָארָאגַ'ה, מייסד ארגון וְרִינְדַה. הוא קיבל את התואר יוֹגָאצָא׳רְיַה מה"ק סְוָאמִיֿ וִישְנוּ דֵוָאנַנְדַה, ממכון פַּרַמַנַנְד למדעי יוגה ומחקר מאינדור, הודו, מן הפדרציה הבינלאומית ליוגה, מהאגודה ההודית ליוגה, ומשְרִי שַנְקַרַנַנְדַה יוֹגַאשְרַם ממייסור, הודו. את התואר המכובד שְׁרִיֿ שְׁרִיֿ רָאדְהָא שְיַאמהסֻנְדֵר פָּאדַה-פַּדְמַה בְּהַקְטַה שִירוֹמַנִּי הוא קיבל ישירות מה"ק סַטְיַנָארָאיַנַּה דָאסַה בָּאבָּאגִ'יֿ, מַהַנְט של ה-"צַ׳טוּ וַאִישְנַּוַה סַמְּפְּרַדָאיַה".

פרבהוג'י הקדיש למעלה מארבעים שנה ללימוד הַטְהַה־יוֹגַה עם מורים רמי־מעלה מן המסורת הקלאסית והמסורתית של היוגה, בהם הק״ח בָּאפּוּג׳י, הק״ח סְוָאמִי וִישְׁנוּ דֵוָאנַנְדַה סָארַסְוַואטִי, הק״ח סְוָאמִי גְ׳יוֹטִירְמַייַאנַנְדַה סָארַסְוַואטִי, הק״ח סְוָאמִי סַאצ׳׳ידָאנַנְדַה סָארַסְוַואטִי, הק״ח סְוָאמִי וִיגְ׳נָאנַאנְדַה סָארַסְוַואטִי, ושְׁרִיֿ מַדַנַה־מוֹהַנַה.

הוא השתתף במספר קורסים שיטתיים להכשרת מורי הַטְהַה-יוֹגַה במוסדות יוקרתיים שונים עד שהגיע לדרגת מאסטר אָצָא׳רְיַה. הוא השלים את לימודיו במוסדות הבאים: האוניברסיטה העולמית ליוגה, שִיבנַנְדַה יוֹגַה וֵדָאנְטַה, אַנַנְדַה אַשְרַם, הקרן לחקר היוגה, האקדמייה ליוגה אינטגרלית, פַּטַנְגַ׳לַה יוֹגַה קֵנְדְרַה, הארגון הבינלאומי מַה יוֹגַה שַקְטִי, ארגון פְּרַנַה יוֹגַה, רִשְיקֵש יוֹגַה פִּיטְהא, המרכז למחקר סְוָאמִי שִיבַנַנְדַה יוגה, ומרכז סְוָאמִי שִיבנַנְדַה לחקר היוֹגַאסַנַה.

פרבהוג'י הוא חבר באיגוד ההודי ליוגה, ביוגה אליאנס (ERYT 500 ו-YACEP), באיגוד הבינלאומי למטפלי יוגה, ובאיגוד היוגה הבינלאומי. בשנת 2014, איגוד היוגה הבינלאומי העניק לו את התואר "חבר כבוד במועצת היוגה העולמית".

התעניינותו באנטומיה המורכבת של גוף האדם הובילה אותו ללמוד כירופרקטיקה במכון היוקרתי לבריאות הגב והגפיים בתל אביב, ישראל. בשנת 1993 הוא קיבל תעודה מד"ר שיינרמן, מייסד המכון ומנהלו. בהמשך קיבל תעודת עיסוי רפואי באקדמיית הגליל המערבי. הידע שרכש בתחום זה העמיק את הבנתו בהאטה-יוגה ותרם לעיצוב שיטתו.

היוגה הרטרופרוגרסיבית היא פרי מאמציו של פרבהוג'י לשפר את תרגולו האישי ואת דרכי ההוראה שלו. זוהי שיטה המבוססת בעיקר על תורתם של מוריו ועל כתבי הקודש. פרבהוג'י ארגן בשיטתיות מגוון טכניקות יוגה מסורתיות וכך יצר מתודולוגיה המתאימה לציבור המערבי. היוגה הרטרופרוגרסיבית שואפת לחווית טבענו האותנטי. היא מעודדת איזון, בריאות, וגמישות באמצעות תזונה נכונה, טכניקות ניקוי, תרגילי הכנה (אָיוֹגַ׳נוֹת), סדרות (וִינְיָאסוֹת), תנוחות (אסנות), תרגילי נשימה (פְּרָאנַּיַאמַה), הרפיה (שַׁוָאסַנַה), מדיטציה (דְהיָאנַה), כמו גם מנעולים אנרגטיים (בַּנְדְהוֹת) וחותָמים (מוּדְרוֹת) שנועדו לכוון ולהעצים את הפְּרָאנַּה.

 

 

 

 

משחר ילדותו ולאורך כל חייו היה פרבהוג'י מעריץ נלהב, תלמיד ומתרגל של הקראטה-דו הקלאסי. מגיל 13 הוא למד בצ'ילה סגנונות שונים, כגון קֶנְפּוֹ עם אַרטוּרוֹ פֶּטִיט, וכן קונג-פו, אך התמחה בסגנון היפני המסורתי ביותר – שׁוֹטוֹקָאן. הוא קיבל את דרגת החגורה השחורה (דן שלישי) משיהאן קֶנֶת’ פוּנַקוֹשִי (דן תשיעי). הוא גם למד מסנסי טַקַהָאשִי (דן שביעי) ומסנסיי מַסַטַקָה מוֹרִי (דן תשיעי) ותרגל את סגנון השׁוֹרִין־רְיוּ עם סנסיי אֶנְרִיקֶה דָנִיאֵל וֶולצֶ’ר (דן שביעי), אשר העניק לו את דרגת החגורה השחורה (דן שני). באמצעות הקראטה-דו העמיק פרבהוג'י בבודהיזם ורכש ידע נוסף בפיזיקה של התנועה. הוא חבר באגודת פוּנַקוֹשִי לקראטה שׁוֹטוֹקָאן (Funakoshi’s Shotokan Karate Association).

פרבהוג׳י גדל בסביבה אמנותית, ואהבתו לציור החלה להתפתח בילדותו. אביו, הצייר הצ׳יליאני הנודע יוסף הר־ציון זצ״ל, עודד אותו להקדיש את עצמו לאמנות. הוא למד אצל הצייר הצ׳יליאני הידוע מַרְסֶלוֹ קוּאֵבַס. ציוריו המופשטים של פרבהוג׳י משקפים את מעמקי הרוח.

מאז היותו ילד, נמשך פרבהוג'י באופן מיוחד לבולי דואר, גלויות, תיבות דואר, מערכות התחבורה של הדואר ובכלל, לכל הפעילויות הקשורות אליו. הוא ניצל כל הזדמנות לבקר בסניפי דואר בערים ובמדינות שונות. הוא צלל לעומק לימודי הבולאות – תחום הכולל איסוף, סיווג, וחקר הבולים. להט זה הוביל אותו להפוך לבולאי מקצועי, למפיץ בולים מוסמך מטעם האגודה האמריקנית לבולאים, ולחבר באגודות הבאות: האגודה לבולאות המלכותית לונדון, אגודת הבולים של ארצות הברית, האגודה הבולאית של בריטניה הגדולה, האגודה האמריקנית לבולאות, התאחדות בולאי ישראל, האגודה לבולאות הונגרית, האגודה הלאומית הבריטית לבולאים, מועדון הבולים פורט אורנג', אגודת סוחרי הבולים האמריקנית, ארגון הבולאות הקלאסית של ארצות הברית, "פילאבראס" – איגוד הבולאים הברזילאים ומועדון האספנים של העיר ניו יורק.

בהתבסס על הידע הנרחב שלו בבולאות, בתאולוגיה ובפילוסופיה המזרחית, יצר פרבהוג'י את "הבולאות המדיטטיבית" או "היוגה הבולאית", תרגול רוחני העושה שימוש בבולאות כבסיס לתרגול תשומת לב, ריכוז, התבוננות ומדיטציה. שיטה זו שואבת השראה מן התרגול עתיק היומין של מדיטציה על מַנְּדַּלות, וביכולתה להביא את המתרגל לרמות תודעה גבוהות, הרפיה עמוקה וריכוז, המעודדים את זיהוי התודעה. פרבהוג'י כתב את עבודת התיזה שלו על סוג חדש זה של יוגה – הבולאות המדיטטיבית – שעוררה עניין רב בקהילה האקדמית בהודו, בזכות גישתה החדשנית המחברת בין מדיטציה לבין תחביבים ופעילויות מגוונות. על עבודת התיזה הזו הוענק לו התואר "דוקטור לפילוסופיה של היוגה" מאוניברסיטת יוגה־סַמְסְקְרוּתַם.

במשך יותר מעשרים שנה התגורר פרבהוג'י בישראל, שם העמיק את לימודיו ביהדות. אחד ממוריו וממקורות ההשראה המרכזיים שלו היה הרב שלום דב ליפשיץ זצ"ל, שאותו פגש בשנת 1997. צדיק גדול זה הדריך אותו במשך כמה שנים בנתיבי התורה והחסידות הסבוכים. הוא לימד אותו באופן אישי תנ"ך, גמרא, מדרש, שולחן ערוך, משנה תורה, תניא, קבלה וזוהר. בין השניים נרקמה מערכת יחסים עמוקה ואישית. פרבהוג'י גם למד תלמוד עם הרב רפאל רפפורט שליט"א (מפונוביץ'), חסידות עם הרב ישראל ליפשיץ שליט"א, ותורה עם הרב דניאל סנדלר שליט"א. פרבהוג'י הוא חסיד גדול של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, אשר בירך אותו באופן אישי.

פרבהוג׳י ביקר בארצות הברית בשנת 2000, ובמהלך שהותו בניו יורק נוכח כי זהו המקום המתאים ביותר לייסוד ארגון דתי. הוא נמשך באופן מיוחד לפלורליזם ולכבוד שרוחשת החברה האמריקאית כלפי חופש הדת, והתרשם מהכבוד העמוק של הציבור והממשלה כאחד למיעוטים דתיים. לאחר שנועץ במוריו הרוחניים, הק"ח אַוַדְהוּֿטַה שְׁרִיֿ בְּרַהְמָאנַנְדַה בָּאבָּאגִ'יֿ מַהָארָאגַ'ה, והק"ח בְּהַקְטִקַוִי אַטֻלָאנַנְדַה אָצָא׳רְיַה סְוָאמִי, וקיבל את ברכתם, העתיק את מגוריו פרבהוג'י לארצות הברית. בשנת 2003 נולד "מכון פרבהוג'י", ארגון דתי הינדי שמטרתו לשמר את הגישה האוניברסלית והפלורליסטית של פרבהוג'י לגבי ההינדואיזם ואת הנתיב הרטרופרוגרסיבי שלו.

למרות שפרבהוג'י לא ביקש למשוך עוקבים, במשך חמש עשרה שנה (1995–2010) הוא נענה לבקשותיהם של אחדים אשר פנו אליו בבקשה להיות לתלמידים מונסטיים שלו. אלה אשר בחרו לראותו כמורם הרוחני, קיבלו על עצמם חיי צניעות והקדישו את חייהם לתרגול רוחני (סַאדְהָנַה), דבקות (בְּהַקְטִי), ושירות בלתי אנוכי (סֵוַה). אף שאינו מקבל יותר תלמידים חדשים, פרבהוג'י ממשיך להדריך את הקבוצה המצומצמת של תלמידים מונסטיים המשתייכים למסדר המונסטי " רַמַקְרִישְנַנַנְדַה" שייסד.

בשנת 2011 הקים פרבהוג'י את אַוַדְהוּֿטָאשְׁרַם בהרי הקַטְסְקִיל אשר בצפון מדינת ניו-יורק. אַוַדְהוּֿטָאשְׁרַם הוא מקום ההתבודדות שלו, מקום מגוריהם של התלמידים המונסטיים של מסדר רמהקרישננדה, ומרכז הפעילות הראשי של מכון פרבהוג'י והאקדמיה ליוגה רטרופרוגרסיבית, בה מלמד פרבהוג'י באופן אישי את שיטת היוגה שלו מבלי לוותר על אורח חייו ההתבודדותי. האשראם מארגן מיזמים הומניטריים כדוגמת "תוכנית חלוקת המזון של פרבהוג'י" ו"תוכנית חלוקת הצעצועים של פרבהוג'י". פרבהוג'י מפעיל פרויקטים הומניטריים שונים בהשראת חוויתו שלפיה "שירות לחלק הוא שירות לשלם."

עבור פרבהוג'י, החיפוש אחר העצמי הוא אינדיבידואלי, יחידני, אישי ופרטי. אין זה מאמץ קולקטיבי שיש לבצעו באמצעות דָתִיוּת מאורגנת, ממוסדת או קהילתית. מאז שנת 2011, פרבהוג'י מסתייג מרוחניות המתורגלת באורח חברתי, קהילתי או קבוצתי, ולכן הוא אינו עוסק בהטפה וכן אינו מנסה לשכנע, להשפיע או לגרום לאיש לשנות את נקודת מבטו, פילוסופית חייו או דתו. המסר שלו אינו מעודד רוחניות קולקטיבית אלא חיפוש אישי פנימי.

פרבהוג'י הפקיד בידי תלמידיו את ההכרעה אם לשמור את משנתו במסגרת המסדר המונסטי בלבד, או להפיץ אותו לטובת הציבור. לבקשתם המפורשת של תלמידיו, נתן את הסכמתו לפרסום ספריו ולהפצת הרצאותיו, ובלבד שהדבר לא יפגע בפרטיותו ובאורח חייו המתבודד.

בשנת 2022 יסד פרבהוג'י את המכללה ליוגה רטרופרוגרסיבית, המאפשרת לתלמידיו הוותיקים ביותר לשתף באופן שיטתי במשנתו והשקפתו באמצעות הרצאות וידאו. המכללה מציעה תמיכה וסיוע בהבנה מעמיקה יותר של משנתו.

בשנת 2025 הוא הקים את האקדמיה ליוגה רטרופרוגרסיבית, בה הוא מעביר באופן אישי את שיטת היוגה שלו לתלמידיו ולסטודנטים מבלי לסטות מחיי ההתבודדות שלו. באותה שנה הקים את האקדמיה לקראטה רטרופרוגרסיבי, בה הוא חולק את הידע שלו באמנויות לחימה כדרך להרחבת התודעה.

פרבהוג׳י הוא חבר מוערך באגודה הפילוסופית האמריקנית, באיגוד האמריקני למורים לפילוסופיה, באיגוד האמריקני לפרופסורים באוניברסיטאות, ובאגודה הפילוסופית הדרום-מערבית. כמו כן הוא חבר בגילדת הסופרים, באיגוד הסופרים הלאומי, בפֶן אמריקה, באיגוד הסופרים הבין־לאומי, באגודה הלאומית של סופרים ועורכים עצמאיים, בברית הסופרים העצמאיים, ובאיגוד המוציאים לאור העצמאיים.

תרומתו הספרותית רחבת-ההיקף של פרבהוג'י כוללת ספרים בספרדית, באנגלית ובעברית, ובהם: "קוּנְדַלִינִי-יוֹגַה: הכוח נמצא בך", "זה, כפי שזה", "בְּהַקְטִי-יוֹגַה: נתיב האהבה", "טַנְטְרַה: שחרור בעולם", "ניסויים באמת", "אַדְוַאיטַה וֵדַאנְטַה: להיות ההוויה", "יוגה: איחוד עם המציאות", התעמקויות ב-"אישָאוָאסְיַה אוּפַּנִישַד", וב-"סוטרת היהלום", "אהיה אשר אהיה", "רוחניות המָפוּצֶ'ה", "המפנה הסימבולי", "הוויה", "לתהות על תשובותיך: הפילוסופיה כשאלה", "מעבר לתשובות: הפילוסופיה כחיפוש אחר הנצחי", "הפנומנולוגיה של הקודש: יסודות לפנומנולוגיה רטרופרוגרסיבית", "גילויו של האל האחרון" ו"רוחניות המפוצ'ה".