לאהוב את אלוהים
מאת שרילה בקהטינודה טהאקורה
(יומן טאג'פור, יום שישי, 25 באוגוסט 1871)
היה זה ישוע המושיע שאמר לראשונה: "אהוב את אלוהים בכל לבך, בכל נפשך, בכל נשמתך ובכל כוחך, ואהוב את האדם כאחיך."
זוהי אמת מוחלטת אכן, אך אנשים שונים מפרשים את הביטוי האצילי הזה בדרכים שונות. דבריהם של כל הגדולים הם יפים, אך מעט מסתוריים – כאשר מבינים אותם, הם מקרבים את האמת ללב, שאם לא כן, הם יישארו אותיות בלבד ש"הורגות". הסיבה למסתורין זה היא שאנשים המתקדמים בגישתם הפנימית לאלוהות, רגילים לקבל גילויים, שאינם אלא בגדר מסתורין עבור אלה שמאחוריהם.
שלבי ההתקדמות דומים במידה רבה למעגלי הרוחניות, אשר אף שאינם נכונים כשלעצמם, מבהירים מאוד את ההתפתחות ההדרגתית של הנשמה.
אנו מבינים כי כמה מגדולי הרוח טוענים כי חומר, כאשר הוא מתעלה, הופך לרוח. תיאוריה זו אכן עומדת בניגוד לכל שכנוע פנימי. חומר הוא חומר, ורוח היא רוח; האחד אינו יכול ליצור את האחר.
הרוח היא ללא ספק קיום עליון; אף על פי שאיננו יכולים להבין באופן מלא במצבנו הנוכחי של כליאה חומרית, מהו בדיוק הקשר בין הרוח לחומר, למרחב ולזמן. מעבר למטפיזיקה, אנו מחליטים שהנשמה האנושית עולה גבוה יותר ויותר ויכולה להבין דברים שאין לנו מושג עליהם כרגע. בכפוף לכלל חשוב זה, ישוע המשיח מנצרת קיבל והשמיע את המילים המצוטטות לעיל.
לקוראים שהם מעט מעל לרמתם של בני האדם הרגילים,
ביטויים אלה של ישוע מלמדים כי על האדם לאהוב את אלוהים בכל לבו (כלומר, ברגשות הלב הניתנים להבחנה בכל הילדים, בניגוד לשנאה), בכל נפשו (כלומר, באינטלקט היודע, בניגוד לבורות, את הדברים הטובים), בכל נשמתו (כלומר, בעיקרון של המבנה האנושי הסוגד לכול-יכול ומרגיש את האלמוות שלו עצמו) ובכל כוחו (כלומר, בכל עבודתו הפעילה).
עם זאת, לבעלי ההשראה, מתגלים דברים נוספים ומשמעויות טובות ונעלות יותר מאחורי המילים הקדושות של ישו מלא ההשראה. הוא מלמד את האדם לאהוב את אלוהים ולא להכיר, להסיק, לשנוא או לחשוב על אלוהים. הוא אומר לנו שהאדם, במצבו המוחלט, אינו השכל או הגוף, אלא הנשמה הטהורה עצמה.
מהות הנשמה היא חוכמה, ופעולתה היא אהבה מוחלטת. מצבו המוחלט של האדם הוא יחסיו המוחלטים עם האלוהות באהבה טהורה. אם כן, האהבה לבדה היא דת הנשמה, ומכאן גם דת האדם השלם. התלמיד שואל כאן: "מה לי וללב? – לבי אוהב לראות את 'השמש המאירה', 'לאכול את המנות המתוקות ביותר ולראות ריקוד'".
ישוע עונה בתבונה: "כן, עליך לאהוב את אלוהים בכל לבך. לבך כעת רץ לדברים אחרים מלבד אלוהים, אך עליך, כשם שאתה מאמן סוס סורר, לכוון את רגשותיך לאלוהים האוהב". זהו אחד מארבעת עקרונות עבודת האל, או מה שמכונה בספרות הווישנווית "שנטה רסה". ואז אומר התלמיד: "אדוני, השכל לוקח אותי הרחק מאלוהים, כלומר הוא רוצה לקחת אותי לפוזיטיביזם; אנא הורני מה עליי לעשות?" "כן," עונה ישוע, "עליך לאהוב את אלוהים בכל נפשך, כלומר, כאשר אתה תופס, מבין, זוכר, מדמיין ומסיק מסקנות, אל תתן לעצמך להיות הוגה דעות יבש, אלא עליך לאהוב. רק אהבה יכולה לרכך את יובש השכל, עליך לפתח את השכל בכל הדברים הטובים והקדושים באמצעות אהבת האמת, היופי הרוחני וההרמוניה." זהו השלב השני בהתפתחות הווישנווה, המכונה דאסיה רסה. התלמיד שואל אז אם התפתחות הרגשות והשכל מספיקה לו. אז אומר האל: "עליך לאהוב את האל גם בנשמתך, כלומר עליך לתפוס את עצמך בתקשורת רוחנית עם האלוהות ולקבל גילויים קדושים בשעות הפולחן הנשגבות ביותר שלך." זה נקרא סאקהיה רסה של הווישנווה – הנשמה המתקרבת לאלוהות בשירות קדוש ונטול פחד.
הבנתו של התלמיד היא שהוא יאבד במצב כזה ולא יוכל לפעול. אז המושיע אומר לנו את המילים הבאות: "עליך לאהוב את אלוהים בכל כוחך או רצונך – אתה טועה במסקנה שתאבד את קיומך הפעיל – אתה תקבל אותו יותר.
עבודה למען אלוהים ולמען אלוהים, הנובעת לא מאינטרסים אישיים אלא מרצון חופשי קדוש (שהוא כוחו היחיד של האדם) ומזהה את עצמה עם אהבה טהורה, תתפוס את כל תשומת לבך." תיאור זה הוא של בקהטי באופן כללי. לאחר מכן, ישוע ממשיך ואומר לנו: "עליך לאהוב את האדם כאחיך." מכאן נגזר השלב הרביעי של האהבה, שהוא תחושה שכל בני האדם הם אחים ואלוהים הוא אביהם המשותף.
זוהי וצ'לניה רסה (Vatsalya Rasa) בשלב הראשון של התפתחותה.
בהקטי (אהבה) נתפסת אפוא בהתפתחותו הראשונית ביותר של האדם בדמות הלב, לאחר מכן בדמות ההכרה, לאחר מכן בדמות הנשמה ולבסוף בדמות הרצון. צורות אלה אינן הורסות זו את זו, אלא מתמזגות בהרמוניה יפהפייה למבנה טהור של מה שאנו מכנים האדם הרוחני או אקנטה (Ekanta) בספרות הווישנווית.
אך יש אמת נעלה יותר מאחורי עובדה זו, אשר מתגלה למעטים המוכנים לכך.
אנו מתכוונים להסבה הרוחנית של הנשמה לאישה. במצב נשגב ורוחני זה יכולה הנשמה לטעום את הטעם המתוק של ברית נישואין בלתי ניתנת לניתוק עם אלוהי האהבה. השלב החמישי או הגבוה ביותר בהתפתחות הווישנווה הוא זה, אותו אנו מכנים מדהורה ראסה, ועליו בלבד מיטיב להרחיב, החלק היפה ביותר בספרות הווישנווית.
שלב זה בחיי האדם, מסתורי ככל שיהיה, אינו בר השגה עבור כל אחד, אלא רק עבור "אנשי האל". הוא כה רחוק מהישג ידם של אנשים רגילים, עד כי הרציונליסטים ואפילו התיאיסטים הרגילים אינם יכולים להבינו, ואף יותר מכך, הם מגיעים עד כדי זלזול בו כבלתי טבעי.
אלוהים! גלה את האמיתות היקרות ביותר שלך לכולם, כדי שאלה השייכים לך לא ייחשבו כקנאים ומשוגעים, וכדי שכל האנושות תתקבל כ"שייכת לך".
(לאהוב את אלוהים, נכתב במקור באנגלית כמאמר מאת בקהטינודה טהאקורה בשנת 1871)