שירה

להתבונן... בלי לומר דבר בלי להאשים... בלי לשפוט... רק להתבונן... להיות, לאהוב לשים לב לעצמך, ואז... להתבונן... בתוככי נשמתי העייפה אני מבטא שתי שתיקות... כמו קודם... כמו תמיד... כמו אז... לחלום מציאויות... ללטף פנטזיות לגעת בחלומות או אולי רק להתבונן... להיות קודם...

בכל פעם שעננים עכורים מחשיכים את השמים תקוותי נחות בנוכחותך כשנאחזתי באבן הסחות הדעת ירדתי אל הארעי והזמני חשתי בידך מלטפת את לבי אז ידעתי התבודדות חיוכך היה לי שמש, חיבוקך היה לי שחר נוכחותך עבורי היא נשימה, בעומק המחנק, אומץ בעומק הפחד מים בעומק הצמאון בהירות וסדר...

חפש אותי בניחוח הפרחים, ברחש הרוח חפש אותי בשלוות ההרים בשעת הדמדומים חפש אותי בחיוכו של ילד, בחיבוקה של אם חפש אותי בקול הרעם, בעצמת הברק חפש אותי במרחבי האינסוף של האוקיינוס, בדממת הכוכבים חפש אותי בתודעה ובאושר חפש אותי בזה וההוא חפש אותי בבורותך ותמצא את האמת חפש...

אני כורע ומשתחווה בפני הדממה המשתלטת על לבנו אש מנחמת השורפת הבדלים להבה חרישית ההופכת את השונות לאפר פיסה מן השמים המשתקפת באגם נשמתנו דממה ברוכה, משכנו של הבלתי ניתן לתיאור של זה שאין לו שם או דמות, זה שעדיין לא היה, וייתכן שלעולם לא יהיה אני כורע ומתפלל בפני הדממה...

המציאות היא לא צפוייה... משתנה בכל רגע... האני השקרי, המלאכותי, כמו המוות, הוא סטאטי ובלתי משתנה... דת של מציאות חייבת לקחת זאת בחשבון... סנאטנה דהרמה היא מן המציאות ולמענה... בראמה, שיווה, וישנו, גנשה, דורגה, קאלי, אינספור דייטיס, חלונות שונים שדרכם ניתן להגיע אל...

קראתי שהדרך היא להרים את השפופרת, לחייג 000000000000, הלא זה המספר שבו אני נמצא, ולשאול את עצמי: מי אני? אבל זה תמיד תפוס. קיבלתי את השיחה, אבל איזה בחור ענה, הוא לא היה אחר מאשר אני. ובדיוק כשסוף סוף עניתי, שכחתי את...

תקפתי מואר באצבעי איימתי עליו כלומיות או חייך!!! -אמרתי לו- הוא נתן לי כלומיות... אך איבדתי את חיי... הלכתי משם, כי רציתי למכור את זה... ובדרך, נפלה הכלומיות... נראה שמישהו גנב אותה ממני. הוא לא ייכנס לכלא... מפני שכשגנב גונב מגנב... ומדובר בכלומיות... יש לו מחילה...

חלמתי שאינני... שמעולם לא נולדתי... חלמתי שמעולם לא חייתי מאז ומעולם חלום כה בהיר וחי נוכחות הכלומיות אובדת בריק כה חופשי... דבר לא יעצור או ימנע זאת אולי משום, שאני לא יותר מאותו אדם מן החלום החולם על מציאות שכחתו ואולי, אינני יותר מחלום חלום עלוב...