חפש אותי בניחוח הפרחים, ברחש הרוח
חפש אותי בשלוות ההרים בשעת הדמדומים
חפש אותי בחיוכו של ילד, בחיבוקה של אם
חפש אותי בקול הרעם, בעצמת הברק
חפש אותי במרחבי האינסוף של האוקיינוס, בדממת הכוכבים
חפש אותי בתודעה ובאושר
חפש אותי בזה וההוא
חפש אותי בבורותך ותמצא את האמת
חפש אותי בכלום ותמצא את הכל
חפש אותי באהבה, ותמצא אלוקות
חפש אותי במה שהנך ותראה מה אני.
אני כורע ומשתחווה בפני הדממה
המשתלטת על לבנו
אש מנחמת השורפת הבדלים
להבה חרישית ההופכת את השונות לאפר
פיסה מן השמים המשתקפת באגם נשמתנו
דממה ברוכה, משכנו של הבלתי ניתן לתיאור
של זה שאין לו שם או דמות, זה שעדיין לא היה, וייתכן שלעולם לא יהיה
אני כורע ומתפלל בפני הדממה
זו של האוהבים
שראיתי בעינייך כשלקחתי את ידך ואמרתי לך בפעם הראשונה… אני אוהב אותך
קולה של הרוח, מנגינת הנשמה
אוקיינוס בלתי נשמע שממנו באנו ואליו כולנו הולכים
המציאות היא לא צפוייה… משתנה בכל רגע…
האני השקרי, המלאכותי, כמו המוות, הוא סטאטי ובלתי משתנה…
דת של מציאות חייבת לקחת זאת בחשבון…
סנאטנה דהרמה היא מן המציאות ולמענה…
בראמה, שיווה, וישנו, גנשה, דורגה, קאלי, אינספור דייטיס, חלונות שונים שדרכם ניתן להגיע אל האחד שמאחורי הריבוי…
בהקטי, קרמה, ראג'ה ג'נאנה, נאדה, קונדליני… פותחים דלתות אינסופיות פנימה…
אינספור הזדמנויות…
מפני שאנחנו שונים…
אפילו מעצמנו…
ישנם רגעים בהם אתה ראג'ה יוגי… ובזמנים אחרים נוגעת בך הג'נאנה…
יש זמנים בהם אתה מרגיש כמו בהקטה אמיתי…
אתה פוסע בגשם, מרגיש מאד מדיטטיבי… טיול לאורך חוף הים גורם לך להעלם… מראה השקיעה או חיוך של ילד מציפים אותך בדבקות…
האמת צריכה להתאים לזמן, למקום ולנסיבות… לזרום עם המציאות…
בציבור אתה וישנווה, עם חבריך הקרובים שיווה, וכשאתה לבד, אין כמו להיות בחיקה של אמך…
המציאות, כמו גם החיים, הקיום, ובני האדם, הם כולם כל כך בלתי צפויים… דת חיה חייבת להפתח אל הבלתי נודע, אל המסתורין…
אָנוֹ בְּהַדְרָאהָּא קְרַטַווֹ יָאנְטוּ וִישְׁוַטַהַּ, אומרת לנו הריג וודה, והמשמעות היא: אַפְשֵׁר לכל רעיון נעלה להגיע אלינו מכל עבר"…
משפט זה מבטא את הגישה האמיתית של אדם של דת.
לפתוח את עצמך ולאפשר כל מה שמעורר בך השראה לנוע לקראתך… לא משנה מאיפה זה מגיע. מה שחשוב זה לאן זה מוביל אותך.
מה שחשוב זה שזה מוביל אותך לעצמך…
קראתי שהדרך היא להרים את השפופרת,
לחייג 000000000000,
הלא זה המספר שבו אני נמצא,
ולשאול את עצמי:
מי אני?
אבל זה תמיד תפוס.
קיבלתי את השיחה, אבל איזה בחור ענה,
הוא לא היה אחר מאשר אני.
ובדיוק כשסוף סוף עניתי,
שכחתי את השאלה.
תקפתי מואר
באצבעי איימתי עליו
כלומיות או חייך!!!
-אמרתי לו-
הוא נתן לי כלומיות…
אך איבדתי את חיי…
הלכתי משם, כי רציתי למכור את זה…
ובדרך, נפלה הכלומיות…
נראה שמישהו גנב אותה ממני.
הוא לא ייכנס לכלא…
מפני שכשגנב גונב מגנב…
ומדובר בכלומיות…
יש לו מחילה נצחית…
תגובות אחרונות