תפקידו של הגורו

פרַבְּהוּגִ'י הוא תלמידו היחידי של הוד קדושתו אַוַדְהוּֿטַה שְׁרִיֿ בְּרַהְמָאנַנְדַה בָּאבָּאגִ׳יֿ מַהָארָאגַ׳ה, מתלמידיו הקרובים והאינטימיים ביותר של הוד קדושתו אַוַדְהוּֿטַה שְׁרִיֿ מַסְטַרָאמַה בָּאבָּאגִ׳יֿ מַהָארָאגַ׳ה.
פרבהוג'י מונה ליורש השושלת על ידי מורו הרוחני, אשר העניק לו את האחריות להמשך את שושלת האַוַדְהוּֿטות, או הפַּרַמְפַּרָא  הקדושה. הוא מינה אותו באופן רשמי כגורו והורה לו לשמש כאָצָ׳ארְיַה יורש תחת השם ה"ק אַוַדְהוּֿטַה בְּהַקְטִיוֵדָאנְטַה יוֹגָאצָ׳ארְיַה רַמַקְרִישְׁנַנַנְדַה בָּאבָּאגִ׳יֿ מַהָארָאגַ׳ה.
לאחר שהקדיש את חייו באופן מלא לשירות מורו הרוחני בגוף ובנפש, פרבהוג'י רואה את עצמו יותר כתלמיד מאשר כגורו. עם זאת, בעוקבו אחרי מסורת הגוּרוּ-שִׁישְיַה הקדושה, הוא ציית לבקשתו הרשמית של המאסטר שלו לקבל על עצמו את עמדת האָצָ׳ארְיַה, לקבל תלמידים וללמד את דת סַנָאטַנַה דְהַרְמַה.
ב-מוּנְּדַּקַה אוּפַּנִישַד נאמר:

तद्विज्ञानार्थं स गुरुमेवाभिगच्छेत्समित्पाणिः श्रोत्रियं ब्रह्मनिष्ठम् ॥

טַד וִיגְ׳נָּֿאנָארְתְהַם סַה גוּרוּם אֵוָאבְּהִיגַצְ׳צְ׳הֵט
סַמִיט-פָּאנִּיהִּי שְׁרוֹטְרִייַהם בְּרַהְמַה-נִישְתְּהַם

“ על מנת ללמוד את המדע הטרנסצנדנטלי, יש לגשת למורה רוחני אמיתי, המבוסס באמת המוחלטת."
(מוּנְּדַּקַה אוּפַּנִישד 1.2.12 ב')

קבלת הדרכה מגורו אותנטי הינה חיונית בתהליך הרטרופרוגרסיבי. לתודעה המערבית לא קל לקבל שעל פי דת הסַנָאטַנַה דְהַרְמַה, הגורו לעולם לא ייחשב כאדם מן השורה.
בשְׁרִימַד בְּהָאגַוַטַם נאמר:

आचार्यं मां विजानीयान्नावमन्येत कर्हिचित् ।
न मर्त्यबुद्ध्यासूयेत सर्वदेवमयो गुरु: ॥ २७ ॥

אָצָ׳ארְיַם מָאם וִיגָ׳אנִיֿיָאן
נַוַמַנְיֵטַה קַרְהִיצִי׳ט
נַה מַרְטְיַה-בּוּדְדְהיָאסוּֿיֵטַה
סַרְוַה-דֵוַה-מַיוֹ גוּרוּהּוּ

על אדם לדעת כי האָצָ׳ארְיַה הוא אני עצמי ולעולם לא לנהוג בו בחוסר כבוד, לקנא בו, או לחשוב אותו לאדם רגיל
מאחר והוא נציגם של כל האלים למחצה (שְׁרִימַד בְּהָאגַוַטַם 11.17.27)

הגורו הוא ביטוי האלוקות הגבוה ביותר, הוא קרישנה, הוא העצמי שלך ושל היקום כולו, אשר נגלה  בדמות בן אנוש על מנת להדריך אותנו. דרך הגורו אנחנו מסוגלים לקשר את עצמנו לאלוקות, כי זה החסד האלו' הוא זה אשר לובש את דמותו של הגורו.

ॐ अज्ञानतिमिरान्धस्य ज्ञानाञ्जनशलाकया ।
चक्षुरुन्मीलितं येन तस्मै श्रीगुरवे नमः ॥

אַגְ׳נָּֿאנַה טִימִירָאנְדְהַסְיַה
גְ׳נָּֿאנָאנְּֿגַ׳נַה שַׁלָאקַיָא
צַ׳קְשוּר אוּנְמִיֿלִיטַה יֵנַה
טַסְמַי שְׁרִיֿ גוּרוּוֵה נַמַהַּ

“נולדתי בעוורון הבורות, אך המורה הרוחני שלי פקח את עיניי בעזרת תרופת הידע הטרנסצנדנטי. אני מגיש לו בצניעות את השתחוויותי.”

(שְׁרִיֿ גַאוּדִּיֿיַה קַנְּתְּהַהָארַה 1.37)

כאשר אנו מתעלים אל מעבר לתופעה האגואית, אנו רואים בכולם את הגורו שלנו. למעשה, הגורו הוא תודעה נטולת תכונות. רק מפאת חוסר היכולת שלנו לתפוס את התודעה, היא מתבטאת בצורה אנושית. הגורו הוא נקודת המגע בין היחסי והמוחלט, הזמני והנצחי, האישי והאוניברסלי.

סָאקְשָאד דְהַרִיטְוֵנַה סַמַסְטַה שָׁאסְטְרַיר
אוּקְטַס טַתְהָא בְּהָאוְיַטַה אֵוַה סַדְבְּהִיהִּי
קִינְטוּ פְּרַבְּהוֹר יַהַּ פְּרִייַה אֵוַה טַסְיַה
וַנְדֵה גוּרוֹהּוֹ שְׁרִיֿ צַ׳רַנָּארַוִינְדַם

“יש לכבד את המורה הרוחני באותה מידה כמו האלוקות משום שהוא משרתו הקרוב ביותר של האלוק'. דבר זה ידוע בכל כתבי הקודש הנגלים וכל הסמכויות הרוחניות עוקבות אחרי עקרון זה. לכן, אני משתחווה לרגלי הלוטוס של מאסטר רוחני כזה, שהוא נציג מהימן של שְׁרִיֿ הַרִי."
(שְׁרִיֿ שְׁרִיֿ גוּרְואַשְתַקַה, מאת שְׁרִיֿלַה וִישְׁוַנָאתְהַ צַ׳קְרַוַרְטִי תְּהָאקוּרַה)

הגורו-גיטה היא כתב קודש שחיבר וְיָאסַדֵוַה, הסופר האלו'. היא חלק מן הסְקַנְדַה-פּוּרָאנַּה,  למרות שיש הרואים אותו כשייך לוִישְׁוַה-סָארַה-טנטרה.  שירה זו מציעה הסבר אטימולוגי מסורתי חשוב למונח גורו, המבוסס על השורש גוּ שמשמעותו חושך והשורש רוּ שמשמעותו "אור". היא מגדירה את הגורו כמפזר החשיכה ומגלה האור. לא רק שניתן ללומדה, אלא גם מומלץ גם לשיר אותה.

הגורו-גיטה כוללת שיחה בין שִׁיוַה לבת זוגו, פָּארְוַטִיֿ, אשר מבקשת מבעלה ללמד אותה על הגורו ועל הארה. לורד שִׁיוַה מציג בפניה תיאורים רבי ערך של הגורו, צורות שונות של שרות הניתן לו, ושיטות מועילות לשינון הגורו-גיטה.

להלן פסוקים נבחרים מתוך כתב קודש זה:

 

שְׁרִיֿ גוּרוּ גִיֿטָא

 

सूत उवाच

कैलासशिखरे रम्ये भक्तिसन्धाननायकम्।
प्रणम्य पार्वती भक्त्या शङ्करं पर्यपृच्छत॥१॥

סותה אמר:

יום אחד, בפסגת הר קאילשה היפה, פרווטי, רעייתו הנאמנה של שיווה, נגשה אל בעלה הענוג, כרעה ברך בפניו ביראת כבוד ואמרה:

श्रीदेव्युवाच

ॐ नमो देवदेवेश परात्पर जगद्गुरो।
सदाशिव महादेव गुरुदीक्षां प्रदेहि मे॥२॥

פרווטי לשיווה:

אני כורעת ברך בפניך, מלך המלכים העצום, המאסטר העולמי היחידי, סדה-שיווה, מהא-דווה. אנא ספר לי את האמת על תפקידו של הגורו.

केन मार्गेण भो स्वामिन् देही ब्रह्ममयो भवेत्।
त्वं कृपां कुरु मे स्वामिन् नमामि चरणौ तव॥३॥

מאסטר, אנא למדני מהי הדרך הבטוחה ביותר בה אדם יכול להתאחד עמך. אני מתפללת לרגליך, אנא תן את חסדך עלי היום.

ईश्वर उवाच

मम रूपासि देवि त्वं त्वत्प्रीत्यर्थं वदाम्यहम्।
लोकोपकारकः प्रश्नो न केनापि कृतः पुरा॥४॥

שיווה לפרווטי:

דוי יקרה, הנך אני עצמי, אהבתיך ועל כן אמלא משאלתך, איש לא שאלני זאת לפניך, ועל כן מילים אלה לא ניתנות לאחר מלבדך.

दुर्लभं त्रिषु लोकेषु तच्छृणुष्व वदाम्यहम्।
गुरुं विना ब्रह्म नान्यत् सत्यं सत्यं वरानने॥५॥

מסתרי המציאות אגלה לך, יפת תואר, גורו ואלוקות, שני שמות, אך באמת אחד המה.

वेदशास्त्रपुराणानि इतिहासादिकानि च।
मन्त्रयन्त्रादिविद्याश्च स्मृतिरुच्चाटनादिकम्॥६॥

הוודות, כתבי הקודש, פוראנות, כל כתבי הדת וחוקיה, מנטרות, ינטרות, ספרי אמת, סמריטיס ואגדות קדם,

शैवशाक्तागमादीनि अन्यानि विविधानि च।
अपभ्रंशकराणीह जीवानां भ्रान्तचेतसाम्॥७॥

ספרי השיוות והשאקטות כמו גם ספרי הוודאנטה, כל השיטות הנפרדות הללו רק מעמיקות את בלבולם של בני האדם.

यज्ञो व्रतं तपो दानं जपस्तीर्थं तथैव च।
गुरुतत्त्वमविज्ञाय मूढास्ते चरन्तो जनाः॥८॥

ג'אפה, סיגופים, צדקה, טקסים ומזמורים ללא הידע של מילותיו של הגורו, מותירות את האדם אבוד בבורות.

गुरुर्बुद्ध्यात्मनो नान्यत् सत्यं सत्यं न संशयः।
तल्लाभार्थं प्रयत्नस्तु कर्तव्यो हि मनीषिभिः॥९॥

דע מעל לכל ספק כי העצמי המודע והגורו אחד המה, ועל כן החכם יתור אחר הגורו המיועד לו.

गूढविद्या जगन्माया देहे चाज्ञानसम्भवा।
उदयः स्वप्रकाशेन गुरुशब्देन कथ्यते॥१०॥

בשל החושך המתפשט בהכרה, ידיעת האמת הנסתרת מכוסה. בעזרת אורן של מילות הגורו, היא מתגלה.

सर्वपापविशुद्धात्मा श्रीगुरोः पादसेवनात्।
देही ब्रह्म भवेद्यस्मात् त्वत्कृपार्थं वदामि ते॥११॥

כל חטאיו של אדם נמחים בשרות אוהב לרגלי הגורו, אזי האדם ואלוקיו אחד המה, באהבתי אותך אגלה לך זאת.

गुरुपादाम्बुजं स्मृत्वा जलं शिरसि धारयेत्।
सर्वतीर्थावगाहस्य सम्प्राप्नोति फलं नरः॥१२॥

כל הנהרות הקדושים אינם מסוגלים להעניק גמול גדול מזה, הזה מים על ראשך, וכוון את דעתך אל רגליו של הגורו.

शोषणं पापपङ्कस्य दीपनं ज्ञानतेजसाम्।
गुरुपादोदकं सम्यक् संसारार्णवतारकम्॥१३॥

מעשה החטא יתנקה וידיעת האמת תאיר. בעזרת המים הנובעים מרגלי הגורו חצה את אוקיינוס הבורות.

अज्ञानमूलहरणं जन्मकर्मनिवारणम्।
ज्ञानवैराग्यसिद्ध्यर्थं गुरुपादोदकं पिबेत्॥१४॥

שרש את הבערות, שים קץ למעגל הלידות, זכה בְּהִבָּדְלוּת וחכמה, שתה מים מרגלי הגורו.

गुरोः पादोदकं पीत्वा गुरोरुच्छिष्टभोजनम्।
गुरुमूर्तेः सदा ध्यानं गुरुमन्त्रं सदा जपेत्॥१५॥

שתה מים מקודשים אלה, אכול משולחנו, מקד את הכרתך בדמותו וחזור על המנטרה שמסר לך.

काशीक्षेत्रं तन्निवासो जाह्नवी चरणोदकम्।
गुरुर्विश्वेश्वरः साक्षात् तारकं ब्रह्म निश्चितम्॥१६॥

קאשי היא משכן הגורו, הגנגה זורמת לרגליו, הוא אדון העולם, אכן הוא ברהמה הגואל.

गुरोः पादोदकं यत्तु गयाऽसौ सोऽक्षयो वटः।
तीर्थराजः प्रयागश्च गुरुमूर्त्यै नमो नमः॥१७॥

הנהרות, העצים, הערים והארצות המקודשים, כולם נמצאים ברגליו של הגורו. לרגליו ולדמותו אני כורע ברך.

गुरुमूर्तिं स्मरेन्नित्यं गुरुनाम सदा जपेत्।
गुरोराज्ञां प्रकुर्वीत गुरोरन्यन्न भावयेत्॥१८॥

מקד את תודעתך בדמותו של הגורו, וזמר את שמו בלבך תמיד, את משאלותיו בצע, חשוב רק עליו כל היום.

गुरुवक्त्रस्थितं ब्रह्म प्राप्यते तत्प्रसादतः।
गुरोर्ध्यानं सदा कुर्यात् कुलस्त्री स्वपतेर्यथा॥१९॥

הידע של הגורו יתעורר בו, זה אשר חסדו של הגורו נח עליו. שמור את הגורו בלבך כאשר אשה נאמנה שומרת את בעלה.

स्वाश्रमं च स्वजातिं च स्वकीर्तिपुष्टिवर्धनम्।
एतत्सर्वं परित्यज्य गुरोरन्यन्न भावयेत्॥२०॥

שחרר כל מחשבה על תהילה, מעמד חברתי, דתי או כלכלי. ושמור רק את שמו של הגורו במחשבתך.

अनन्याश्चिन्तयन्तो मां सुलभं परमं पदम्।
तस्मात्सर्वप्रयत्नेन गुरोराराधनं कुरु॥२१॥

האלוקות תתגלה בקלות רבה ביותר לאדם אשר אוהב את הגורו ואותו בלבד. על כן המטרה הגבוהה ביותר היא להשתדל להיות ראוי לאהבתו של הגורו.

त्रैलोक्ये स्फुटवक्तारो देवाद्यसुरपन्नगाः।
गुरुवक्त्रस्थिता विद्या गुरुभक्त्या तु लभ्यते॥२२॥

חכמתו של הגורו אינה מתקבלת אפילו מן העולמות העליונים או מישויות עילאיות. היא מתעוררת אך ורק באדם המשרת את מורו באהבה טהורה.

गुकारस्त्वन्धकारश्च रुकारस्तेज उच्यते।
अज्ञानग्रासकं ब्रह्म गुरुरेव न संशयः॥२३॥

ההברה "גו" מסמלת את חשכת הלילה, המילה "רו" מסמלת אור זוהר, הגורו הינו הא-ל הבורא, ללא ספק, אשר אורו, אור הידע, מפזר את החשכה.

गुकारः प्रथमो वर्णो मायादिगुणभासकः।
रुकारः द्वितीयो ब्रह्म मायाभ्रान्तिविनाशनम्॥२४॥

ההברה "גו" מסמלת את עולם השינויים האין-סופיים, כל אשר נראה לעיני האדם. ההברה "רו" הינה הא-ל בו כלול הכל, אך אמתתו לעולם אינה משתנה.

 

 

 

טנטרה יוגה

טנטרה יוגה היא ענף היוגה המתמקד בהרחבתו ובניצולו המודע של כל פוטנציאל האנרגיה שלנו. מתוך בורות, רבים מקשרים טנטרה יוגה עם אנרגיה מינית בלבד. אולם מיניות היא רק אחד מן ההיבטים הרבים של החוויה האנושית, והטנטרה אינה מתמקדת בו בלבד. הטנטרה תורמת להתפתחות האינטגרלית של האדם על ידי עבודה מודעת עם האנרגיה הפיזית, הפסיכולוגית, המינית והרגשית.

טנטרה יוגה היא מתודולוגיה יוגית המשלבת מגוון טכניקות, כגון מודרות, מנטרות, פראנאיאמה ודִיֿקְשָא בכדי לממש את עצם מהותו של היקום על ידי העמקה בגופנו אנו. התרגול ברוב הטכניקות הללו מכוון לטיפוח אנרגיית הקוּנְּדַּלִינִי.

הדרך הטנטרית כוללת שתי דרכים שונות ביותר. שביל היד השמאלית כרוך בטקסיות מסויימת. דרך היד הימנית נעדרת טקסיות והיא הרבה יותר מופשטת, מעודנת, הגותית ומופנמת.

תרגול הטנטרה יוגה דורש משמעת רבה, בגרות ואחריות פנימית. אחד מעקרונותיו הבסיסיים הוא שכל מה שיכול להפיל אותנו יכול גם לרומם אותנו. אם אנו מחליקים משום שהרצפה רטובה, על ידי היתמכות ברצפה נוכל לעמוד. אם בכוחם של החושים לדרדר אותנו, כך גם אנו יכולים להתעלות דרך מאמץ חושני.

באופן כללי, בני אדם מבזים את עצמם באמצעות אוכל, אלכוהול ומין. מתודולוגיה טנטרית תעשה שימוש באותם אלמנטים במרדף אחר גובה. מין רגיל שמונע רק על ידי הנאה חושנית יכול להחליש ולפגוע במערכת האנרגטית שלנו. טנטרה יוגה משתמשת בייצרים הבסיסיים כדי לחזק ולהעלות את האנרגיה ולאפשר לה לזרום מן הגבהים.

גְ׳נָּֿאנַה-יוגה

משמעותה המילולית של המילה גְ׳נָּֿאנַה היא "ידע, חוכמה, הבנה או תפיסה", והיא מתייחסת לידע קיומי (אקזיסטנציאלי). היוונים קראו לכוח המגלה הזה אפיגינוסקו (ἐπιγινώσκω).

המילה יוגה משמעותה "איחוד" ולפיכך, גְ׳נָּֿאנַה-יוגה היא דרך שמטרתה לממש את האחדות המהותית של החלק והשלם באמצעות ידע. זוהי אחת מארבע שיטות ההפתחות היוגיות הקלאסיות. היא מובילה לפירוק הבורות ולגילוי שהעולם הוא הקרנה אשלייתית וטבענו האמיתי הוא ברהמן.

גְ׳נָּֿאנַה-יוגה קשורה בקשר הדוק לאַדְוַאִיטַה, שהיא ענף של הוודאנטה אשר מזהה מציאות אחת מאחורי כל היקום הזה של שמות וצורות. שיטה יוגית זו היא ההיבט המעשי של הוודאנטה. לפי הגְ׳נָּֿאנַה, העצמיות (אָטְמַן) שוכנת בכל מקום ובכל יצור.

דרך החוכמה הזו מובילה לגילוי שמרכז הקיום שלך אינו רק שלך, אלא מרכז כל מה שקיים; העצמיות, או התודעה. היא מציעה עיצוב מחדש של תפיסת התודעה המערבית. מנקודת המבט הדואליסטית והיחסית שלנו, אנחנו מאמינים שהתודעה היא יכולת או כישרון אשר נמצא בבעלותנו. למעשה, מנקודת המבט של המוחלט, אנחנו אלה ששייכים לתודעה. התודעה אינה שלנו; אנחנו שלה. התודעה קודמת לנו מכיוון שכהכרות, אנו ממוקמים בשלב מאוחר יותר בתהליך ההתגלות הקוסמי.

גְ׳נָּֿאנַה-יוֹגַה נחשבת ל”נתיב הרסני”, מכיוון שהיא הורסת את המצב הקוגניטיבי הרגיל שלנו של סובייקט-אובייקט. היא מעודדת אותנו לחקור את מקור קיומנו, משום שתורתה הבסיסית היא שהטבע האמיתי שלנו הוא אלוקי; זוהי המציאות האולטימטיבית שנמצאת במעמקי כל יצור חי.

על אף שגְ׳נָּֿאנַה-יוֹגַה היא דרך החכמה פר אקסלנס, יש להבהיר שלא מדובר בידע הידוע על ידי יודע; אלא, זו חכמה השוללת את כל ההבחנות בין הידע, הידוע והיודע. גְ׳נָּֿאנַה אינה תוצאה של חשיבה אלא של מודעות למציאות.

רבים חושבים שיציאה למסע חיפוש פנימי היא אנוכית. ואולם, חקר התודעה שלנו הוא אוניברסלי ולא אישי. כשאנו מתבוננים, הקירות התוחמים את האינדיבידואליות המדומה שלנו קורסים וכל ההבדלים מתפוגגים. אין ספק שמה שאנו קולטים באינטואיציה הוא מעבר לתחום השכל ואינו ניתן להגדרה. עם זאת, אל לנו להיות מתוסכלים מחוסר היכולת לבטא זאת במילים, מכיוון שייתכן שאנו מחפשים בדיוק את הבלתי ניתן לתיאור.

גְ׳נָּֿאנַה-יוֹגַה שואפת לאַפַּרוֹקְשָאנוּבְּהַוַה או "החוויה הישירה של האותנטיות שלנו": לממש את האָטְמַן כמציאות המוחלטת, או בְּרַהְמַן. הקַתְּהַה אופנישד קובעת:

נָאיַם אָטְמָא פְּרַוַצַ׳נֵנַה לַבְּהיוֹ
נַה מֵדְהַיָא נַה בַּהוּנָא שְׁרוּטֵנַה
יַם אֵוַאִישַה ורִּינּוּטֵה טֵנַה לַבְּהיַהַּ
טַסְיַאִישַה אָטְמָא וִיורִּינּוּטֵה טַנוּֿם סְוָאם

"העצמיות הזו אינה ניתנת להשגה באמצעות לימוד כתבי הקודש, תפיסה אינטלקטואלית, או שמיעה תכופה על אודותיה; העצמיות ניתנת להשגה רק על ידי אלה שנבחרו על ידיה. בפניהם מגלה העצמיות את טבעה האמיתי."
(קַתְּהַה אופנישד, 1.2.23)

גְ׳נָּֿאנַה-יוֹגַה אינה שואפת לידע אינטלקטואלי, אלא לדחות את ההכרה. היא משתמשת בהכרה לתהליך אבולוציוני רחב יותר, בו האינטלקט חוקר ובוחן את תפקודו שלו. יותר מאשר חקירה פילוסופית, וודנטה מקדמת חקירה עצמית: מחקר של הפעולה הקוגניטיבית עצמה.

לימוד האופנישדות הוא היבט חשוב בדרך זו, אבל תהיה זו טעות להאמין שדי בלמדנות בלבד כדי להוביל אותנו למימוש עצמי. כתבי הקודש, תורתו של המאסטר והסָאדְהַנַה שואפים לעורר את הזיכרון של התלמיד. האגו הוא פשוט שכחה או אמנזיה. לא ניתן ללמד את החוכמה הזו כמו בבית הספר מכיוון שגְ׳נָּֿאנַה-יוֹגַה אינה תהליך של לימוד אלא של להזכר מי אנחנו באמת, בטבע האמיתי שלנו.

ידע, בימינו, נרכש במהירות רבה יותר מאשר חוכמה. כישורינו מאפשרים לנו לייצר טלפונים חכמים אבל השיחות שלנו הן חסרות עומק. אנחנו מרכיבים מחשבים מתוחכמים אבל בסופו של דבר מבזבזים את זמננו במשחקים. התקדמנו מאוד על פני השטח אבל בפנימיות, אנחנו תקועים. על אף שהתבגרנו באופן שטחי, מבחינה פסיכולוגית ורוחנית אנחנו לכודים בילדות.

כילדים, כאשר שהיינו משועממים, חיפשנו באובססיביות דרכים להרוג את הזמן. כמבוגרים, חלקנו פונים לעיתונים, לרדיו, לטלוויזיה ולמחשבים, בעוד אחרים מוצאים בידור או הסחת דעת ברוחניות. רבים הפכו את החיפוש אחר האמת למסע קניות מהנה, בו הם בוחנים חלונות ראווה של ריטריטים, קורסים, מורים, ספרים וכך הלאה. אם החיים הרוחניים שלנו הם רק עוד בילוי, החיפוש יהיה מוגבל למילים ריקות ולבטח יותיר אותנו על פני השטח. אם אנחנו משתמשים בחיי הרוח כבידור, אנחנו הופכים את האלוקות לעוד הסחת דעת ואת ההארה למקור סתמי של הנאה.

לא ניתן לרדוף אחר המסתורין של הלא נודע כמו אחרי כסף, תהילה או מין. ההכרה אינה יכולה לחפש אחר מה שהיא איננה מכירה. היא מסוגלת לשאוף אך ורק למה שהיא מצליחה להקרין מתוך התכנים שקיימים בה. אם ננסה לחשוב על אלוקים, בסופו של דבר נסיים כשבידינו הקרנה מחשבתית מעברנו. לחשוב על האמת זה בעצם רק להתעסק עם המורשת התרבותית והחברתית שלנו. האמת אינה מוכנה לקבל אובייקטיביקציה, ועל כן לא ניתן לחפש אותה. ברגע שבו אתה מוצא אותה, היא מאבדת את חיוניותה. בחיים אלה, התודעה היא הדבר היחידי שעל אף שאינו ניתן להגדרה, אי אפשר להתעלם ממנו.

האמת מגלה את עצמה כשהחיפוש אחריה חדל. כאשר אנו מפסיקים לרדוף אחרי ההשלכות המנטליות שלנו של האמת, אנו נוכחים שאנו מוארים. כפי שמאסטר קוקואן מבטא זאת בעשרת השוורים של הזן:

"הבינוניות נעלמה. ההכרה חופשית ממגבלה. אינני מחפש כל מצב של הארה; ולא נותרתי במקום ללא הארה. מכיוון שאינני נמצא בשום מצב, עיניים לא יכולות לראותי. אם מאות ציפורים יכסו את דרכי בפרחים, שבח שכזה יהיה חסר משמעות."

כיצור אגואי, אנחנו אשליה. ישות לא אמיתית אינה יכולה לשאוף להיות אותנטית. אמת יכולה להתגלות רק ברגע נקי מן הידוע, מזיכרון, מעבר. אינך יכול לחפש, להגיע, להשיג או לדעת את האמת: אתה יכול רק להיות אותה. לפתע אתה הופך מודע לכך שהנך מה שאליו אתה שואף. אין ספק שאין אתה יכול למצוא את האמת על ידי חיפוש אחריה, אך ללא חיפוש לעולם לא תמצא אותה.

(מובאה מתוך כתבי פרבהוג'י)

רָאגַ׳ה-יוגה

רָאגַ׳ה-יוגה היא הדרך הלומדת ובוחנת את ההכרה.
היוגה-סוטרה של פטנג'אלי פותחת בהגדרת היוגה באופן הבא:

יוֹגַשׁ צִי׳טְטַה-ורִּיטְטִי-נִירוֹדְהַהַּ

"יוגה היא הפסקת הפעילות המנטלית"
(יוֹגַה-סוּֿטְרַה, 1.2)

דרך יוגית זו מלמדת אותנו להתעלות מעל להכרה, על כל המושגים והרעיונות המוקדמים שלה לגבינו, ולגלות את זהותינו האמיתית, מעבר לכל המסקנות השכליות המוגבלות. זוהי דרך שמובילה אותנו ממה שאנחנו מאמינים שאנחנו, למה שאנחנו באמת.

תיאוריות שונות ניסו להסביר את מקור המונח רָאגַ׳ה-יוגה. על פי תיאוריה אחת, נתיב זה קיבל את שמו מכיוון שההכרה נחשבת למלך – רָאגַ׳ה בסנסקריט, השולט על כל תפקודי הגוף. זה מצוין גם בהַתְּהַ-יוֹגַה-פְּרַדִיֿפִּיקָא (4.29):

אִינְדְרִייָאנָּאםּ מַנוֹ נָאתְהו
מַנוֹ נָאתְהַס טוּ מָארוּטַהַּ
מָארוּטַסְיַה לַיוֹ נָאטַהַּ
סַה לַיוֹ נָאדַם אָשְׁרִיטַהַּ

"ההכרה היא מלך כל החושים, הנשימה היא אדון ההכרה, כליון (לַיַה) הוא אדון הנשימה, והכליון תלוי בצליל הפנימי (נָאדַה).

(הַתְּהַה-יוֹגַה-פְּרַדִיֿפִּיקָא, 4.29)

אפשר גם לומר שהמונח רָאגַ׳ה-יוגה רומז על שיטה ההופכת אותנו מעבדי ההכרה לאדונים של עצמנו. אנו חיים כמשרתים של ההכרה שלנו, מספקים את דרישותיה ללא הרף. רָאגַ׳ה-יוגה מובילה אותנו להכרה שבמציאות, איננו נתיני ההכרה, אלא השליט או מַהָא-רָאגַ׳ה שלה. על פי פרשנות אחרת, נתיב הרָאגַ׳ה-יוגה קיבל את שמו מפני שהוא מלך היוגות השונות והחוכמות.

רָאגַ׳ה-וִידְיָא רָאגַ׳ה-גוּהְיַםּ
פַּוִיטְרַם אִידַם אוּטְטַמַם
פְּרַטְיַקְשָאוַגַמַםּ דְהַרְמְיַםּ
סוּסוּקְהַםּ קַרְטוּם אַוְיַיַם

"זהו מלך הידע, מלך המסתורין. הוא טהור ומצויין, ניתן לחוויה בלתי אמצעית, תואם את הדְהַרְמַה, קל לביצוע ובלתי מתכלה.
(בְּהַגַוַד-גִיֿטָא, 9.2)

החשיבות העליונה שהספרות הוודית מעניקה להכרה לא מפסיקה להפתיע. עד כדי כך, שברבות מן היצירות מדברים על ההכרה יותר מאשר על האלוקות.

הרָאגַ׳ה-יוֹגִיֿ, בהדרגה, הופך את ההכרה למעבדה אמיתית, שבה, באמצעות התבוננות וחקירת תנועותיו הנפשיות, הוא מסוגל להפוך לאלכימאי של התכנים המנטליים. להיכנס להיבט זה של היוגה פירושו להעמיק ולהכיר את עצמנו.

ככל שאנו מאפשרים לחוכמה זו לגעת בחיינו, אנו משתתפים בתהליך אינטגרטיבי והוליסטי המגביר את הקוהרנטיות בין הרגשות, המחשבות והפעולות שלנו. זה דורש לא רק ידע תיאורטי, אלא גם שינויים עמוקים בעלי אופי קיומי. לפיכך, אנחנו לא מדברים כל כך על מידע כמו שאנחנו מדברים על טרנספורמציה. במובן זה, ניתן גם לקבוע שבניגוד לידע, חוכמה זו משפיעה על אורח חיינו.

יש המכנים חוכמה זו "פסיכולוגיה יוגית", שכן בדיוק כמו הפסיכולוגיה המערבית, גם היא עוסקת בהכרה. ואולם ההבדל ביניהם הוא שורשי: בעוד הפסיכולוגיה המערבית מנסה ליצור הרמוניה בין ההכרה שלנו ובין החברה הסובבת אותנו, כשהיא מובילה את ההכרה למצב בו היא נחשבת "נורמלית", כוונתה של הרָאגַ׳ה-יוגה היא על-נורמלית, מכיוון שהיא שואפת להתעלות מעל ההכרה, ללכת לחלוטין אל מעבר לה. לכן, אף על פי ששתיהן במהותן מתייחסות אל אותו הדבר, קיים בין השתיים הבדל בסיסי של כוונות וציפיות.

אף שיטה או דיסציפלינה לא הגיעה למידת דיוק דומה לזו של הרָאגַ׳ה-יוגה בניתוחה של ההכרה האנושית ותפקודה. חוכמה עתיקה זו גורסת שהמציאות שלנו היא טרנסצנדנטלית להכרה. הרָאגַ׳ה-יוגי מתבונן בהכרה, בוחן אותה, הוגה בה, יודע אותה, ולבסוף, מתעלה אל מעבר לה.

קונדליני יוגה

קונדליני יוגה היא דרך יוגית המדרבנת את התעוררותה המודעת של ה"קוּנְדַלִינִיֿ-שַׁקְטִי" או "האנרגיה המלופפת". אנרגיה זו היא התודעה הטרנסנדנטלית; זהו כוחה היצירתי של האלוקות, ואם כך, הפוטנציאל היצירתי באדם.

קונדליני יוגה מזמינה אותנו לעורר את הפוטנציאל האלוקי שלנו ולגלות את סוד הבריאה הטמון במהותו הבסיסית ביותר של הטבע האנושי. זוהי טרנספורמציה אשר מבטלת כל תחושת הבדל בין גבוה ונמוך או פנים וחוץ.  נתיבים רוחניים רבים מציעים לתת פחות תשומת לב לזמן ולמרחב וממליצים על התבודדות. קונדליני יוגה, לעומת זאת, מלמדת שבמעמקי כל רגע, מסתתר הנצחי; בתוככי כל מקום, שוכן האינסופי; ובתוך כל אדם, שוכנת האלוקות.

קונדליני יוגה היא שיטה מתוחכמת המכינה אותנו לפתח את הטבע האנרגטי שלנו. היא כוללת ארבע רמות של סַדְהַנַה: התעוררותו של כוח הנחש, עלייתו, ניקוב הצ'אקרות ומפגש עם שיווה. תרגולים אלו נועדו ליצור את התנאים הדרושים על מנת להגיע לרמה הגבוהה ביותר. שואפים (סָאדְהַקַס) המעוניינים ללמוד קונדליני יוגה צריכים לעמוד בדרישות ההכרחיות הנדרשות על ידי הכתובים: להחנך כראוי על ידי מאסטר רוחני אותנטי ולעקוב בנאמנות אחר הנחייתו ותורתו. כאגו, אנו שקועים בעולם רועש רווי רעיונות, מושגים ומסקנות. לפיכך, חסר לנו המרחב הפנימי הדרוש על מנת לאפשר לאלוקות להתבטא בתוכנו. באמצעות סַדְהַנַה, אנחנו משתיקים את הרעש ומרחיבים את המרחב הפנימי שלנו.

קונדליני יוגה היא דרך שמתחילה כאשר אנו מתוודעים לכך שאנו קבורים בארצי. המאסטר יגיד שאין בזה שום פסול, כל עוד אנחנו לא הופכים את הגשמי למעון ומשכן. קונדליני יוגה מובילה אותנו לאחריות, לבגרות, לחופש ואל הגבהים. היא מלמדת אותנו שאנחנו זרע של אור עם פוטנציאל אין-סופי, אשר מסוגל לצמוח ממעמקי הארצי והגשמי, להתעלות וללכת מעבר, עד שהוא מתגלה כפרח הלוטוס המופלא ביותר של הבריאה, כפרח המופלא ביותר בגנו של אלוקים.

קטע מתוך ספרו של פרבהוג'י "קונדליני יוגה: הכוח נמצא בך".

קַרְמַה יוֹגַה

בקַרְמַה-יוֹגַה – או אומנות הפעולה הבלתי אנוכית – אנו לומדים לפעול בהרמוניה עם דְהַרְמַה, או התפקיד שהוקצה לנו בחיים, מבלי לצפות לתוצאות. העובדה שכל אדם, ללא הבדל גיל, מין, גזע או לאום, נידון לפעול, הופכת את הדרך הזו לאחד הנתיבים המהותיים ביותר ביוגה.

המילה קרמה נובעת מהשורש הסנסקריטי קְרִי, שמשמעותו היא לעשות או לפעול. קרמה פירושה עשיה או פעולה, ובכללה גם התוצאה או ההשפעה של הפעולה. קַרְמַה-יוֹגַה היא "איחוד על ידי פעולה".

יוגה זו כרוכה בהתמסרות מוחלטת של כל פעולותינו לרצון העליון, ויתור על כל שאיפה לרווח אנוכי או תשוקה לפירות מאמצינו והקדשתם לאנושות הנתפסת כביטוי של האלוקות

קַרְמַה-יוֹגַה או דרך הפעולה, מבוססת על אהבה ותשומת לב למלאכה ולא רק מתוך עניין בפירותיה. אנו לומדים למקם את עצמנו בהווה ולהעריך את תהליך העבודה, כשאנו מוותרים על התוצאות שעתידות להתקבל.

דרך שחרור זו חורגת הרבה מעבר לפעולה מתוך כוונה להיטיב, או פילנתרופיה. מעשים טובים אינם מובילים לשחרור, אלא להמשך גלגול הנשמה, אם כי בתנאים נוחים יותר. מפעלי צדקה יכולים להוביל אותנו לתא נעים יותר, אך לא לשחרור מהכלא. במקום זאת, הכיוון של קַרְמַה-יוֹגַה הוא לעצור את התהליך המצטבר של תגובות, טובות ורעות כאחד, לשחרר אותנו מן הלידות החוזרות ונשנות ולהחזיר אותנו למקור האלוקי שלנו.

קַרְמַה-יוֹגַה היא אותה חוכמה המאפשרת לנו לפעול מבלי שהפעולה תגביל או תכבול אותנו. היא מלמדת אותנו את האמנות העדינה של הפיכת הפעולה לכלי משחרר, ולא משעבד.

קַרְמַה-יוֹגַה היא אמנות הפיכת התגובות האוטומטיות שלנו לפעולות מודעות, ובכך, הקַרְמַה שלנו ליוגה.

"הדרך של הפעולה" אינה רואה בפעילות ובעבודה מכשול לחיים מדיטטיביים. רחוק מלייעץ לנו לעזוב את עבודתנו ולהקדיש את חיינו לתפילה ולמדיטציה בלבד, דרך זו מציעה, לחלופין, שנהפוך את עבודתנו לפולחן ומדיטציה. היא מציעה שנאמץ פרספקטיבה חדשה שתהפוך את משימותינו שלנו ואת עבודתנו, משעממת, קשה או תובענית ככל שתהיה, לכלים לצמיחה והתפתחות, לאמצעים על מנת להגיע לרמות תודעה גבוהות יותר.

הינדואיזם אינו מהווה הצדקה לאסקפיסטים. דת הסַנָאטַנַה-דְהַרְמַה אינה מרשה לעצמה לשמש כאמתלה להתנערות מאחריות כלפי המשפחה, החברה והמדינה. ההיפך הוא הנכון, ההינדואיזם מייעץ לנו לעסוק בענייני העולם באופן מודע, להכיר אותו, להתמודד ולהבין אותו, כדי בסופו של דבר להתעלות מעל מגבלותיו, שלא ניתן להתגבר עליהן מבלי להבינן תחילה.

לפיכך, כל שואף רוחני צריך להיכנס לעוקה של אמנות הפעולה ולהפוך אותה לחלק מן הסָאדְהַנָא שלו. קַרְמַה-יוֹגַה מציעה לנו חיים רוחניים ללא צורך להתבודד במערה בהרי ההימלאיה. היא מאפשרת לנו התפתחות רוחנית בעיצומה של הפעילות שחיים בחברה המודרנית שלנו דורשים.

(מובאה מתוך כתביו של פרבהוג'י)

 

בדרך כלל אנו מתייחסים לקארמה יוגה כ"יוגה של פעולה" או "היוגה של הפעילות". עם זאת, יותר מאשר רק ללמד מהי פעולה וכיצד לפעול, קַרְמַה-יוֹגַה קלאסית היא חוכמה המדריכה אותנו להתעלות מעל תגובה או מעשה, ברמה האינסטינקטיבית, המכנית והאוטומטית, כדי להתעורר לעולם הפעולה. לשם כך, חשוב מאוד להבין את ההבדל בין תגובה לפעולה.

התגובה מגיעה מן ההכרה; היא נובעת מהעולם הפנימי והסובייקטיבי שלנו של חלומות, סיוטים, כאוס ואי סדר. לכן, התגובה תמיד מקורה בעבר, כי ההכרה היא עבר; היא אתמול. התגובה מגיעה מעולם המחשבה, שהוא עבר. התגובה היא עבר, המגיע מהזיכרון, ועל כן אין לה כל קשר לרגע הזה, לאדם האחר או לסיטואציה הנוכחית. התגובה מנותקת לחלוטין מן העכשיו, מכיוון שהיא לא יותר מאשר הפעלה של דפוסי התנהגות ספציפיים שנרכשו בעבר.

הפעולה מגיעה מן הרגע הזה, מן ההווה. שורשיה נמצאים במעמקי הקיום, שכן היא ביטוי או התגלות שלו. לפעולה יש את החיוניות של מה שאמיתי; מקורה אינו בעבר. זה כמו לרקוד עם ההווה, להיות בהרמוניה עם הרגע הזה, להיות מכוונן עם האחר; זה סוג של שיחה עם הרגע הנוכחי. הפעולה מתרחשת בהווה, ואז לכל מה שאתה עושה, לכל דבר שאתה נוגע בו, יש משמעות עמוקה, כי הוא חי. ההבדל בין פעולה לתגובה הוא כמו ההבדל בין פרח אמיתי, טבעי, לפרח פלסטיק. התגובה אולי נעימה, אבל היא תמיד נדושה.

( מובאה מתוך ספרו של פרבהוג'י "זה כפי שזה")